הקורס הפופולרי בקרב תלמידי השנה הראשונה באוניברסיטת הרווארד היה, במשך שנים רבות, "מבוא לכלכלה". הסטודנטים ציפו שהקורס יקדם אותם לקראת הצלחה כלכלית בחיים. אולם בשנת 2006 החל להימסר קורס בנושא "פסיכולוגיה חיובית", מאת פסיכולוג ישראלי בשם ד"ר טל בן-שחר. תוך זמן קצר הפך הקורס לפופולרי ביותר שנלמד אי פעם באוניברסיטה היוקרתית. החוג היה כה מבוקש, עד שמספר הורים וסבים לסטודנטים מן המניין הצטרפו כשומעים חופשיים.
כולם מחפשים שלוות נפש, זאת אחת הסחורות המבוקשות בעולם. על פי מגילת העצמאות האמריקאית, שלוש הזכויות האנושיות הבסיסיות ביותר הן "חיים, חירות והחתירה לאושר". ובין שלושתן, יש הטוענים כי השאיפה לאושר היא מטרת העל. כל המרדף היומיומי אחרי ביטחון, כסף וסביבה רגועה, הוא למעשה ניסיון להשיג בסוף הדרך רוגע ושלווה.
כולם רוצים אושר, כולם רצים אל האושר – אבל איך משיגים את המשאלה הנכספת הזו?
אלוקים לא רוצה אותנו רגועים
נפתח בתיאום ציפיות, ונשאל: מהו אושר? כיצד אנו מתארים לעצמנו את הכיף הזה?
תשובה פופולרית אחת מדברת על חיים קלים של נחת ושביעות רצון, ללא דאגות, ללא לחצים וללא מחויבויות. סוג של רוגע על שפת הים, שיוט על ענן כששום דבר לא מטריד אותנו, אף בעיה לא מעלה את לחץ הדם וכלום לא לוחץ במעמקי התודעה.
התיאור נשמע פנטסטי, אך צר לקלקל את החגיגה: מצב כזה אינו מציאותי. חיים ללא דאגות וללא לחצים פשוט אינם אפשריים בעולם שלנו. תכנית הבריאה אינה תומכת באפשרות כזו. האידיליה הזו לא תתגשם – לא משום שאיננו ראויים לה או מספיק טובים עבורה, אלא – מפני שהעולם שאלוקים ברא הוא פשוט לא כזה; אלוקים לא ברא עולם רגוע, שמאפשר חיים נטולי דאגות.
כך מספרת התורה על חייו של יעקב אבינו, השלישי בין האבות המייסדים של עמנו. קורות חייו היו רצף של קשיים וחוסר שקט, מתוך המשפחה ומבחוץ. בסוף חייו, כשהוא כבר זקן ושבע ימים, יעקב השתוקק לחיות את החיים בלי פרשיות חדשות, בלי דרמות. הוא ביקש רק "לשבת בשלווה". אבל האלוקים דחה את הבקשה. כך מספרים חז"ל (בראשית רבה, פד, ג): "ביקש יעקב לשבת בשלווה, מיד קפץ עליו רוגזו של מכירת יוסף לעבד במצרים. אמר הקדוש ברוך הוא: לא די לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, שהם מבקשים לישב בשלווה גם בעולם הזה?!".
כך שצדיקים מקבלים הרבה מתנות מהשמיים, אבל שלווה אינה אחת מהן.
מדוע זה כך? למה מציאות החיים חייבת להיות מורכבת? משום שנחת וסיפוק הם מעצור בפני ההתקדמות. לא נעים להודות בכך, אך דווקא חוסר הסיפוק והשאיפה להשיג יותר – גורמים לנו לפרוץ קדימה ולעשות יותר ממה שעשינו אתמול. לפי התפיסה היהודית, כל יום של חיים אמור להביא אתו עשייה חדשה והתקדמות אל מקום בו עדיין לא היינו, ולכן האלוקים אינו מאפשר קיום רגוע בו נוכל לנוח על זרי הדפנה.
כאב לא מופיע סתם כך; הוא סימן שמשהו בחיינו צריך להשתנות. אלוקים אומר לנו: די לשבת רגל על רגל; צריך לקום ולעשות. כך שסערות החיים שלנו הן לא טעות בניווט, הן חלק מתוכנן ובלתי נפרד מהחיים בעולם הזה.
זאת לא מסקנה מנחמת או מרגיעה, אך היא יוצרת תיאום ציפיות חיוני לפני שפותחים את הדיון על אושר.
להיות שווה-ערך
מהו כן אושר? מהי השאיפה המקסימלית לחוויית הטוב?
אושר הוא תחושה של ערך, הוא ביטוי לכך שהחיים ראויים ובעלי משמעות, שמוצדק לחיות אותם. אדם מאושר הוא זה שחי חיים בעלי מטרה ויודע בביטחון כי העשייה שלו מביאה תועלת. אנשים מתחילים להרגיש טוב עם עצמם ברגע שהם מזהים תכלית חשובה לחייהם, מטרה עבורה כדאי להיאבק ולשרוד גם חוויות מורכבות. הסיפוק מהתפקיד ומהמידה שבה אנו מצליחים לממש את המטרה – הוא זה שנותן את הכוח לעבור כל מסלול מכשולים.
הביטוי הכי ממשי של אושר הוא מצב של 'זרימה' חזקה, כשאנו כל כך שקועים בפעילות, עד שאנחנו שוכחים לגמרי את עצמנו. אדם מאושר מונַע מדחף כה עמוק ליצור, עד שהוא לא שם לב למחוגי הזמן שרצים ואפילו לא לאישיות שלו עצמו.
הקצה השני על מטוטלת האושר הוא הרגשה של חוסר טעם, העדר מימוש עצמי, כשאדם חש שהוא לא מביא לידי ביטוי את הייחודיות שבו. התחושה הקשה הזו מובילה לכך שהוא מרגיש מיותר, חסר חשיבות. הוא כבוי, נעדר אנרגיה והוא לא מעריך את מה שהוא עצמו עושה. במקום להוביל, הוא מובל, נגרר ונסחב אחרי החיים.
לבחור באושר
הבשורה הטובה כאן היא כי האושר איננו שייך לעשירים או למוצלחים, והזכויות עליו אינן רשומות על שם אף אחד. האושר הוא נרכש; אין מי שלא יכול להשיג אושר, כי החיים הטובים תלויים בבחירה של האדם. במקום להאשים את המכשולים שניצבים בדרכנו, את הסביבה שלא מבינה אותנו, ולהניח שאילו רק היינו מתגוררים במקום אחר הכול היה קל יותר – מוטב לזכור כי האחריות לאושר נמצאת בידיים שלנו.
לאורך פרקי הספר שאתם אוחזים בידכם, אנו נעים במסע ארוך שעומד על יסוד אחד: האושר הוא תוצר של מחשבות נכונות ומעשים טובים ומוכנות לחיות חיים בעלי משמעות. כך שבמקום לחפש את האדם הנכון – מוטב להיות בעצמנו האדם הנכון. עלינו לרכוש את הידע ואת ההכוונה שיובילו אותנו לפסגות של אושר, לתחושה שהחיים ראויים את המאמץ שכרוך בהם.
אך הדרך לכל הישג מתחילה בצעד ראשון: מחויבות והתמסרות. עלינו ליצור מחויבות כלפי השגת חיים בעלי משמעות, ולהיות מוכנים לפעול למענם. בעוד שכאב בא מעצמו, אושר לא קורה לבד. עלינו לקום מהכורסה, להפשיל שרוולים ולהפוך את החיים לכאלו הראויים לחיות אותם.