קול בכי נשמע ותינוק הגיח לעולם. הילד הראשון בעולם נברא והתחיל את חייו. "קין", קראה לו חוה בהתרגשות, "כי קניתי איש את ה'". אחריו נולד "הבל", ומבנה המשפחה הראשונה בהיסטוריה הושלם.
אבל התקווה לקיום רגוע מתנפצת ברגע אכזרי. הבנים מקריבים קרבנות לפני ה', מנחת הבל מתקבלת ושל קין נדחית, והוא במקום להתמודד עם הדחייה, מפנה זעמו כלפי אחיו ושופך דמו.
הרצח הקשה פותח שער לחמש עשרה פרשיות, שמובלות בידי מלחמות אחים. הציר שמוליך את ספר בראשית ותחילת ספר שמות הוא העדפת אח צעיר על פני אחיו הגדול ותגובת הגדול לדחייה. ישמעאל נדחה מפני יצחק, עשו נדחה מפני יעקב, אחי יוסף נדחים מפני הבן המועדף, מנשה רואה מול עיניו כיצד אפרים מעפיל למקום ראשון, ומשה נבחר להנהגה למרות נוכחות אחיו הבוגר. כעס הדחייה מוביל לרמות אלימות משתנות, שמגיעות לשיא ברצח הבל ובמכירת יוסף לעבדות.
מה המסר? מה עלינו להסיק מתיאור זוועתי של עולם חסר צדק, שמונע בידי קנאה, איבוד עשתונות ושפך דם?
נקרא שוב את הספרים ונגלה אור עצום הבוקע מהם. האמת היא שספר בראשית אינו מתאר חמישה סבבים של מלחמות אחים, אלא ההיפך: חמישה שלבים של יצירת שלום. ספר היצירה חושף את התכלית העמוקה של המציאות: נולדנו לתוך עולם חשוך ואנו בבחירתנו החופשית, יוצרים את הפלא ובוחרים בטוב.
מסבב לסבב אנשים מתעלים על עצמם ובוחרים טוב יותר מאשר בסבב הקודם. בכוחות בלתי רגילים הם מתאמצים לשלוט ברוחם ולטפס מדרגה אחת, וכל סצנה מתקדמת שלב מעל קודמתה, עד השיא המושלם של הגאולה.
המריבה הראשונה בין קין להבל נגמרת ברצח. המריבה השנייה בין ישמעאל ליצחק, מטפסת מדרגה ונגמרת בפרידה: ישמעאל הולך לגור אצל אמו ויצחק נשאר אצל אביו. הסבב השלישי מטפס עוד ואחרי נתק בן 34 שנים, יעקב ועשו נפגשים, מתנשקים ומסכמים לעבור יום אחד לגור יחד. הסבב הרביעי מביא לעולם את המחילה: יוסף משיב לאחיו טובה תחת רעה ומכלכל אותם על חשבונו עד יומם האחרון. הסבב החמישי כובש עוד פסגה ומגלה מציאות חדשה של הכלה: מנשה המבוגר לא מביע לכתחילה כעס על העדפת הצעיר ומקבל בשלווה את חלקו שלו.
אבל השיא מגיע בערב הגאולה: אהרן אינו רק מקבל בשלווה את העדפת אחיו הצעיר, אלא פועל שנה שלמה כנושא הכלים שלו. לכל אורך מסע הדילוגים מול פרעה, משה הוא הצדיק המביא את דבר ה' ואילו אהרן הוא המתורגמן שמפיץ דבריו להמונים בשפה ברורה.
זה סיפור חיינו: העולם הוא לא פוסטר. הוא לא ההרים הירוקים של שווייץ. העולם הוא גלריה ליצירת יופי. הוא חלל שהולך ומתקדש בכוח הבחירה הטובה שלנו. הניצחון לא מושג בנוק אאוט, שאורכו ככותרת חדה בטוויטר, אלא בבחירות קטנות ורציפות בכל יום מחדש.
במבט לאחור, אנו יכולים להיות גאים בבחירות שלנו ובדרך שעשינו. משפט יפה אומר: "אם אתה רוצה לדעת כמה רע – תקרא עיתונים, אבל אם הנך מבקש לדעת כמה טוב – תלמד היסטוריה". פרספקטיבה בת אלפי שנים מלמדת כי הרוע זמני והטוב צומח ונצחי. אברהם היה מאמין יחיד בא-ל אחד, והיום 4 מיליארד איש – בני שלוש הדתות – מאמינים באמונתו של אברהם. עד לפני 500 שנה, היה אב לוקח את בנו להשתעשע בקרבות אדם ובעלי חיים והיום אסור לפגוע בחתול. בעבר הייתה המלחמה המציאות המובנת מאליה והיום הדיקטטורים מוצאים מחוץ לחוק.
אבל אנו לא מסתפקים ברוב הדרך ומבקשים את הייעוד העיקרי: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' … וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם", עוד בחודש תשרי זה.
