שבת "ראה" מברכת את חודש "אלול". דורשי רשומות קוראים את ראשי התיבות של המילה "ראה" כקריאת התעוררות: "ראו, אלול הגיע".
המילה "אלול" מעוררת רגשות עמוקים ופס-הקול החבד"י של החודש הוא ניגון מרעיד לב, שכתב רבינו הזקן על הפסוק: "קול דודי דופק, פתחי לי אחותי, רעייתי, יונתי תמתי".
הפסוק מתאר את רגע השיא במשל ה"דוד" וה"רעיה" של שיר השירים. ה"רעיה" מחפשת אחרי הדוד ובסערת רגשות מבררת אצל שומרי העיר האם ראו אותו? "מצאוני השומרים הסובבים בעיר, את שאהבה נפשי ראיתם? השבעתי אתכם בנות ירושלם, אם תמצאו את דודי מה תגידו לו? שחולת אהבה אני".
הגיע הלילה והיא הלכה לישון מאוכזבת ופגועה, ופתאום נקישה על הדלת. "קול דודי דופק". היא נטתה להתעלם מהדפיקות, אבל הדוד לא הרפה. מעבר לדלת הפציר: "פתחי לי אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי". בלב הומה קמה לפתוח – אבל הוא כבר נעלם. שוב עמדה לבדה והחליטה שעכשיו התור שלה לחפש אותו. מלמלה לעצמה את הפסוק שהפך להיות ראשי התיבות של "אלול": "אני לדודי ודודי לי".
כאן מעניין לבחון את צעקת הכיסופים שקורא הדוד: "פתחי לי אחותי, רעייתי". הרי "אחותי" ו"רעייתי" הם דבר והיפוכו? אם היא "אחותי" היא אינה "רעייתי" ואם היא "רעייתי" – אינה יכולה להיות "אחותי"?
צמד התארים מופיע כבר בפרשת "לך לך": כאשר אברהם ושרה עומדים בפני סכנה והמצרים מתכוונים לקחת את שרה אל המלך, אברהם מפציר בה להציג עצמה כ"אחותו". שוב עולה השאלה, למה "אחותו"? מדוע לא תתנתק ממנו לחלוטין ותאמר שהם אנשים זרים שעומדים במקרה ביחד בתור למכס בכניסה למדינה?.
הרבי מליובאוויטש מוצא עומק רב משמעות (ליקוטי שיחות כ/44): איש ואישה כרוכים בשתי רמות של קשר. בהיבט חיצוני הם שני זרים שבחרו מרצונם לכרוך חייהם זה לצד זו. הבחירה יוצרת 'סיפור' ומכניסה התרגשות אל הקשר. היא הופכת אותו למפתיע בכל יום מחדש.
אבל איש ואישה דומים גם לאח ואחות, שנושאים קשר עצמי שאינו ניתן לניתוק. ביסוד הדברים הם שני חצאים שנועדו זה לזו משחר הבריאה והופרדו בלידה, כדי להתאחות ולהתחבר מחדש. ממש כמו אחוות אח ואחות, החולקים מבנה גנטי דומה ובית גידול שהופך אותם לאחד.
כאשר אברהם ושרה עומדים בפני האיום על חייהם, אברהם מציף את הקשר העצמי שלא יוכל להיקרע. הוא רומז לשרה: 'עד עתה התנהלו חיינו על מי מנוחות והספיקה לנו השותפות החיצונית של האיש והאישה. אבל הגורל זימן איום נוראי ששואף לקרוע את החיבור בינינו. אולם אנו גם "אח ואחות", חצאי נשמה אחת והרשע לא יוכל לשבור את הסדר השמיימי.
כך ה"דוד" מעבר לדלת הנעולה, פונה תחילה אל התואר "אחותי". במצב הריחוק הרגשי שנוצר ביניהם, הקריאה "רעייתי" לא תספיק. היא כועסת, מרירה ומאוכזבת מאיכות הקשר ויכולה לבחור לוותר עליו. לכן פותח וקורא: "פתחי לי אחותי", כי הקשר בינינו עצמי וגדול מכל יכולת של ניתוק. מתוך קשר ה"אחות", נוכל להקים גם את קשר הבחירה המחודש של ה"איש" וה"אישה".
בחודש "אלול", מקיש הקב"ה על דלת הלב של כל אחד ואחת מאיתנו ומפציר: "פתחי לי אחותי, רעייתי". לאחר שנה של חיפוש ורעייה בשדות זרים, של ימים בהם התלבטנו האם להיות קרובים או רחוקים, זה הזמן לחשוף את אחוות ה"אח והאחות". הרי אתם שלי, חלק ממני, קשורים עמי בקשר עצמי שלא ניתן לשבירה. הלכתם, חזרתם, איבדתם את הדרך במשך אלפי שנות גלות והנה אנחנו שוב ביחד, לעד ולעולמי עולמים.
חודש אלול הוא מתנה עצומה המאתחל את הקשר העמוק בין היהודי לבורא. הוא מזכיר כי אמנם הנשמה שקטה, אבל היא האמת העמוקה וסוף האמת לנצח.
