אז קודם כל, מדובר בספקות לגיטימיים בהחלט. הם לא מעידים על תקל בקשר, על חוסר התאמה או על משהו 'לא בסדר'. הספק הוא אורח טבעי שרק מוכיח שאנו מודעים לגודל ההחלטה הגורלית והמשמעותית בחיינו. אם כשקונים נעליים מתלבטים שוב ושוב, ואם לפני הצטיידות ברכב מיד שנייה עורכים סקר שוק של חודשיים – ובכל זאת הספק ממשיך לקנן, זה לגיטימי לחשוש ולהתלבט לפני צעד משמעותי כמו חתונה.
הקושי להחליט נובע מכמה סיבות:
דבר ראשון, זו החלטה שהיא בעצם ויתור. ויתור על האפשרות לבחור אחרת. אנחנו חיים בתרבות שחותרת לטיפוח אישי. אנחנו משקיעים את כל התשומות שלנו כדי להשתפר, להתקדם, להגדיל סיכויים ולמקסם רווחים ותועלות, בכל תחומי החיים. ברגע שאנחנו בוחרים להתקבע ולמסד זוגיות עם מישהו, חסמנו לעצמנו את הדרך. אנחנו קושרים לעצמנו את הידיים, ומעכשיו נמנעת מאתנו האפשרות למצוא בעתיד פרטנר או פרטנרית טובים יותר. הבחירה הסופית נועלת אותנו ושומטת מידינו את הזכות לבחור, ובעידן הדינמי וההישגי של ימינו, שבו כל הזמן רק משדרגים ועוברים מסלולים, זאת הגבלה שמרתיעה אנשים מלסגור עניין.
שנית, ישנו הפער המוכר בין הרצוי למצוי. גברים ונשים מגיעים אל תקופת ההכרות הזוגית עם דימוי מסוים של 'מר מושלם', ה'מיועד' האידיאלי שמחכה לנו על סוס לבן. ומה לעשות, המציאות לא תמיד מקבילה לרשימת החלומות שלנו. כך שמבלי שידעו בכלל, המועמד או המועמדת אמורים להגשים ציפיות שנבנו לאורך שנים בדמיוננו, ולא פעם אלו תנאים קשים עד בלתי אפשריים להשגה.
ושלישית, המודל התרבותי. המודל שהתפתח במערב לגבי מציאת בן זוג קובע שעלינו להינשא לאדם שאנו אוהבים, כלומר, זה שמעורר בנו ריגושים ורגשות עזים. אבל כאן נמצא העוקץ: לא תמיד אמוציות סוערות כאלו מופיעות בשלבים הראשונים של הקשר, ולמען האמת, אלו שכן פועמות עלולות להתגלות כמסך עשן ומצג לא מדויק של הקשר.
והנה אנחנו שואלים את עצמנו: האם אנחנו באמת מוכנים להתחיל חיים עם מישהו? האם מה שיש בינינו מספיק כדי לקשור את גורלנו זה בזו? האם ההחלטה שלנו נכונה?
לא טוב להיות בודדים
נתחיל בחובה לבחור ולהיבחר: להבדיל מהרגע הזה מאחורי הפרגוד, מול הקלפי הכחולה, בחיים האמתיים אי אפשר להימנע, פתק לבן הוא לא אופציה. חתונה היא לא רשות, היא חובה. הדרישה הראשונה אותה מציב האלוקים בפני האדם היא (בראשית, א, כח): "פְּרוּ וּרְבוּ ומלאו את הארץ וכבשוה". אנו מצווים להתמסר להקמת משפחה, להתחתן ולתרום את החלק שלנו לשרשרת הדורות של האנושות בכלל ועם ישראל בפרט.
מצד שני, זו חובה שהיא גם זכות נהדרת. אם נעיין בסיפור בריאת העולם בספר בראשית, נגלה כי לסיטואציה אחת ויחידה בכל הבריאה הענקית אלוקים נותן ציון שלילי, "לא טוב" – "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית, ב, יח). האדם לא נועד לחיות לבדו, והבדידות אינה מצב מומלץ. חז"ל המשילו (תלמוד בבלי, קידושין, ב) את החיפוש אחרי החצי השני שלנו לאיתור חפץ יקר ערך שאבד לנו. מי שחי לבד – לא חסר לו רק ה'אחר' שלו, חסר לו משהו ב'עצמי' שלו. תמיד, בסופו של דבר, האמת היא ש"טובים השניים מן האחד" (קהלת, ד, ט).
זו הנחת היסוד של בניית הקן הזוגי. כשאני לבד, אני לא שלם.
זוגיות היא שותפות לחיים
כעת נתקדם שלב נוסף ונברר: מה חשוב לנו לקבל מהמועמד או המועמדת לחיים? כל בחירה בחיים מתחילה בהגדרת הצורך הספציפי שאותו אנחנו רוצים להשיג מהמוצר המבוקש. זה נכון ברכישת פריג'ידר ובבחירת תחום לימודים באוניברסיטה, וזה נכון בדיוק אותו דבר בזוגיות. השלב הראשון בתהליך קבלת ההחלטות הוא לברר עם עצמנו, מה אנחנו מצפים להשיג, מה אנחנו מבקשים.
התשובה הנכונה היא: בן או בת זוג נועדו להיות שותפים אמתיים לחיים. החצי השני שלי הוא האדם שאתו נבקיע את גבולות האגו ונהפוך להיות נשמה אחת. הוא האיש, היא האישה, שלצדו או לצדה נבלה עוד שבעה עשורי חיים; אותו נברך ב"לילה טוב", אתו נקום בבוקר, ובמחשבות כאלו ואחרות עליו נבלה יום ועוד יום. היא תהיה זו שתפתח את הדלת כשנשוב מהעבודה ביום מאושר, והיא זו שתצטרך לתמוך בנו רגשית כשנחזור מושפלים ומובסים, אחרי שהבוס יקרא לנו לשיחת פיטורין.
תַּחְלְקוּ חזון, לא רק בית
אז איך מוצאים שותף לחיים?
כדי ליצור בסיס נכון להתמזגות והתאחדות עמוקה שיעניקו לנו נישואים מאושרים, נדרשים שני מרכיבים חיוניים. איתם, הזוגיות תתרומם לגבהים; ובלעדיהם, האכזבה תמתין לנו מעבר לפינה והכישלון כבר יהיה רשום על הקיר.
המרכיב הראשון הוא שותפות רגשית, יכולת הבנה הדדית המאפשרת לכל אחד מהשניים להיות מודע לרגשות של בן או בת הזוג, להאזין לרגשותיו בלי מגננות וחומות, לגלות אמפתיה כלפיהם ולהיות מוכן לשנות תכניות בגלל הצרכים שלו או שלה. בקיצור, זו הנכונות והמסוגלות להיות שם בשבילו או בשבילה, כשהם יהיו ממש זקוקים לכך.
המרכיב השני הוא ערכים משותפים. בני זוג עומדים מעתה והלאה לחיות את החיים במשותף. זה כבר לא לחוד, זה ביחד. מעכשיו הם 'בראש אחד'; הם צריכים לקבל את כל ההחלטות ולעשות את כל הבחירות שלהם יחד – החל מהחלטות פעוטות כמו איזו להקה תרקיד את החברים בחתונה ומה יהיה צבע האריחים באמבטיה, ועד להחלטות מכריעות כמו אופי החיים בבית, טיב הערכים שילוו אותנו לתמיד וסוג החינוך שיקבלו הילדים.
למעשה, את כלל הערכים המשותפים אפשר לנסח בחזון משותף: מטרה ותכלית נעלית המרחפת מעל החיים, אליה נשאף תמיד יחד, שנינו. בהיעדר חזון משותף, החיים עלולים להפוך לגיהינום של קרבות ואווירה רעילה בבית מוויכוחים שלא נגמרים.
בקיצור, אל תַּחְלְקוּ רק חדר משותף וחוויות; תחלקו חזון וערכים.
כאן גרים בכיף, ממש בכיף
אלו הן אבני הבניין של התא המשפחתי שאנחנו ניגשים להקים. באופן מעט מפתיע, לא דיברנו בכלל על הקריטריונים שאנחנו נוטים בדרך כלל להעמיד בראש הרשימה כמו מראה חיצוני, רמת השכלה, מעמד כלכלי ומוצא משפחתי.
מקרי? ממש לא. כי בחיים האמתיים, הדבר החשוב הוא איזה בנאדם הוא, ולא כמה כסף שוכב בחשבון הבנק שלו; מי הוא ולא מה הוא עושה. כך שאדם בוגר אמור לבחון מחדש את הרשימה האוטופית שכתובה לו בראש, לעבור על כל אחד מהסעיפים שלה, ולשאול: עד כמה זה באמת חשוב? על מה אפשר להתפשר?
אז אם בתהליך הבחירה בבן הזוג מכרסמים בנו ספקות, תהיות ולבטים; אם אנחנו דואגים ומפחדים לסגור עניין, כי ברור לנו שלא מתחתנים עד שאוהבים – חשוב לפרק את השגיאה הזו. התפיסה היהודית גורסת שהאהבה נכנסת בכל מקום שאליו נותנים לה להיכנס. האהבה לא מופיעה ב'בום', ממבט ראשון; היא צומחת ומטפסת בתוך מערכת זוגית שיש בה שותפות רגשית והתמסרות הדדית. לכן, האהבה לא חייבת לבעור לפני החתונה. מה שכן חשוב הוא שניצור את המצע האמתי עליה היא תוכל להיבנות ולצמוח במשך הזמן ובצורה ממושכת.
במערכת זוגית שנשענת על פתיחות רגשית הדדית וחזון ערכי משותף, האהבה תהיה אורחת רצויה, וכאן יגורו בכיף בני זוג שחולקים הרבה מעבר לדירת ארבעה חדרים ושלושה ילדים.
בסוף צריך להתפלל
נכון, אין נוסחה מתמטית לקביעת התאמה זוגית, אבל המתכון לזוגיות טובה יכול להצליח אם בבחירת בן הזוג נשים דגש על הנושאים הבאים:
נוחות רגשית – נסו לחפש בני זוג שמסוגלים להתכוונן אליכם רגשית ולהעניק לכם תחושת ביטחון ושלווה. כאלו שאתם מרגישים במחיצתם פתיחות, זרימה והרגשה נוחה לגמרי עם עצמכם. הם אינם מלחיצים אתכם או מעמידים אתכם תחת עין שיפוטית וביקורתית, הם לא משדרים עליונות ושאיפה לשנות אתכם במסגרת החיים איתם. להיפך, אחרי מפגש עם בן זוג כזה, אתם חשים טובים ואהובים יותר ממה שהייתם לפניו.
סט של ערכים – חפשו מישהו שהמחויבות הבסיסית שלו היא לערכים נעלים אותם תוכלו להעריך. בכל הנוגע לחבילת הערכים והחזון שמלווה את חייכם, אל תסמכו על כך שבן או בת הזוג ישתנו אחרי החתונה. הוא או היא אמורים לעמוד מראש בסטנדרטים הערכיים והרוחניים שהצבתם.
ולבסוף, עוד סוד, קטן אבל חשוב מאד: בניית קשר זוגי היא באמת החלטה גדולה, ענקית. יודעים מה? החלטה גדולה מכדי להניח אותה רק על הכתפיים של שנינו. לכן, בכל שלב בדרך לחופה עלינו לצרף תפילה ליושב במרומים כי נזכה לסייעתא דשמיא להצליח להעמיד את הבית על יסודות איתנים ואוהבים, כאלו שיבטיחו "בניין עדי עד".
