משפט חכם אומר: "הבסיס הנכון לנישואים הוא אי הסכמה תמידית…". חיים משותפים הם ההבנה שאנחנו שונים איש מרעהו ורואים את המציאות בדרך נפרדת. לכן אחד האתגרים המרכזיים במערכות יחסים הוא העברת ביקורת שתיכנס ללב. להאיר את תשומת לבו של הזולת למה שחשוב בעיניי – בלי להיתקל בקיר של התנגדות.
משה רבינו מעביר שיעור רב עוצמה בהעברת ביקורת בונה. חומש דברים מתחיל עם תוכחה קשה לבני העם. משה מונה את המקומות שחטאו במשך ארבעים השנים שחלפו ומגלה כי לא שכח דבר. הכול עוד כואב ופוצע את הלב כאילו התרחש היום.
"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן: במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל, ולבן וחצרות ודי זהב". רש"י מרחיב: "מנה כל המקומות שהכעיסו לפני המקום… 'במדבר' – שהכעיסוהו במדבר ואמרו 'מי יתן מותנו במדבר'. 'בערבה' – שחטאו בבעל פעור בערבות מואב … 'ודי זהב' – הוכיחם על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם".
היכן היה משה ארבעים שנה? למה שתק בזמן אמת והכיל את הכעס בפנים? וכי עכשיו הזמן המתאים לתת ביקורת, רגע לפני שנפרדים?! בני אדם נוהגים להיפרד בצורה טובה כדי להשאיר זכרונות נעימים לדורות הבאים. מדוע משה נוהג ההיפך?
רש"י משיב דברים מפעימים (א,ד): "אמר משה: אם אני מוכיחם קודם שייכנסו לקצה הארץ, יאמרו מה לזה עלינו? מה היטיב לנו? אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עלילה, שאין בו כח להכניסנו לארץ. לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחם".
משה שותק ארבעים שנה, כי לא יצר את התשתית המתאימה להעברת הביקורת. תוכחה נותנים מאהבה. ביקורת אפשר להעביר לאחר ששכנענו כי אנו מדברים מתוך רצון להתקרב ולא מתוך האשמה. אבל הם לא שם. כל בני הדור ההוא חטאו בחטא העגל ונועדו למות במדבר. סופם נראה באופק וליבם שבור. לכן הם לא פנויים לקבל ביקורת. כל תוכחה שיצליף בהם, תתפרש כחוסר אמפתיה למצב המורכב שמעדו בו.
משה מכיל את הכעס בליבו עשרות שנים, עד שהוא משלים את המשימה ומביא את הדור החדש אל שפת הארץ המובטחת. כעת, כאשר הגאולה ניבטת ממול והם צופים בעיני רוחם על הנחלה שמחכה בארץ ישראל – עכשיו הוא יכול לפרוק את אשר על ליבו. בבחינת 'אם עשית לי טוב – תגיד מה שאתה רוצה…'.
זה הסוד: ההתנגדות הפנימית שלנו לביקורת, אינה נובעת מהדברים עצמם. אחרי הכול, אנו מכירים את החסרונות שלנו היטב ומייחלי לפתור אותם. ביקורת נתקלת בקיר, בגלל המנגינה הפנימית שמלווה אותה. כשאדם מוכיח את רעהו, נשמעת בין הדברים האמירה – 'אתה אכזבה, כישלון ותקווה שלא התממשה'. חוש ההישרדות הג'ונגלי מתעורר ואנו מתקוממים להתקיף בחזרה.
לכן קריטי לרפד את הביקורת בהכנה מתאימה. עלינו להבהיר שאנחנו מדברים מאהבה ולא משנאה. מטרת השיחה היא להתקרב ולא כדי לפגע חלילה.
ביקורת צריכה, איפוא, זמן מתאים. טרם ניגש לשיחה קשה, עלינו להקדים מאמצים של קירוב ודאגה לזולת. רק מתוך חום וקירבה, אפשר להעביר מסר קשה לעיכול.
הדברים חשובים שבעתיים בחינוך צעירים בגיל ההתבגרות. הורים חייבים להיות חלק קבוע מחיי ילדיהם ורק מי שהוא חבר יום-יום, יכול להיות מחנך בזמנים שדורשים תוכחה. ילד שמתבגר לבדו ונאבק את החיים בכוחות עצמו, אינו מסוגל לקבל את תוכחת הוריו. הוא שואל איפה הייתם עד היום?…
דווקא בזמנים שילד מתמודד ומחפש את דרכו בחיים, עלינו להיות עבורו כפליים: מגבים מהצד, תומכים בשקט, מתפללים בלחש, ומקימים חברות של אמת שלא תימוט לעולם.