בין שלל יוזמות החסד שהציפו את הארץ בשבועות האחרונים, בלטה ההתגייסות להצלת הגידולים החקלאיים בשדות עוטף עזה, הנגב המערבי וצפון הנגב.
האזור התברך בטבע פורה ביותר עם היקף עצום של קרקע מעובדת. כשבעים וחמישה אחוז מהירקות בישראל, וכך עשרים אחוז מהפירות, גדלים בשדות העוטף. קרקע הנגב עשירה גם בשדות דגנים, חיטה ושעורה, שחיוניים לקיום האדם ובעלי החיים.
ההתקפה הנוראה בבוקר שמחת תורה, פגעה קשות ביבולים. חקלאים ועובדים נרצחו, פועלים זרים נחטפו ושטחים נרחבים הוצתו ברוע לב. המגדלים זעקו ועדיין זועקים לידיים עובדות, שיועילו להציל את המשקים המבורכים אשר מניבים גאווה אדירה למשק הישראלי.
החקלאות באזור היא עתיקת יומין. פרשת "תולדות" מספרת על הולדת החקלאות היהודית בארץ, והיא התרחשה בדיוק שם. יצחק אבינו נדד לארץ "גרר", שכללה את עזה, באר שבע והנגב, ופתח ענף יהודי-כלכלי חדש: זריעת חיטה באדמת הנגב. האזור מתאים מאוד לגידולי דגן, משום שכמות המשקעים השנתית מספיקה בדרך כלל לגידולי החיטה, ללא תוספת השקיה מלאכותית. גם הטמפרטורות בחורף נוחות ואין סכנת קרה העלולה לפגוע ביבולי החיטה.
יצחק ביצע את כל הדרוש להכנת הקרקע, הוא חרש, זרע, דישן את האדמה וייחל לגשמים. במקביל, עשה עוד צעד, מפתיע: יצחק אמד את כמויות היבולים שעתידה הקרקע להפיק וחישב את כמויות המעשרות, שיפריש לצדקה בבוא הצמיחה. כך מפרשים חז"ל את הביטוי "מאה שערים" המופיע בפרשתנו: 'שער' מלשון 'שיעור', שכן יצחק העריך מראש את כמות היבולים שיפריש בעתיד לעניים.
מה דחק בו לתכנן הוצאות עתידיות? עוד לא הרוויח אגורה מהקרקע והוא כבר מחשב כמה יפריש לאחרים?!
ליצחק היה שותף חשוב בעסק, שראוי לחלקו: הקב"ה, בורא האדמה. האדם מעבד בחריצות את שדותיו, אבל ההצלחה תלויה באלוקים. ה' גוזר כמה האדמה תצמיח, והאדם הוא השותף השני, שמביא את הברכה לידי מימוש.
הטבע אינו פועל מעצמו בשדותיו של היהודי. המפגש בין הקרקע לזרע, אינו מוציא יבול בצורה אוטומטית. זאת לא סיבה ותוצאה שמתרחשת לפי כללים קבועים, בתווך ניצבת הברכה האלוקית שפוקדת על הזרע: "גדל". הברכה מחיה את האדמה, מעניקה לה את הכוח המחודש לפעול ומשליכה ישירות על התפוקות שלה.
אכן התורה מעידה: "וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'". כשהגיע האביב ויצחק ספר את השיבולים שהתנשאו בשדותיו לגובה, הוא נדהם לגלות את המספרים. האדמה הצמיחה פי מאה ממה ששיער מראש. השותף מהשמיים העניק את חלקו מעבר לציפיות.
ניסים כאלו אינם נחלת העבר, הם מתרחשים מדי יום באדמת ארץ ישראל. אחד מהם פורסם לפני כשנה בעיתונות הכלכלית: "קיבוץ חפץ חיים – שמשבית לחלוטין את העבודה החקלאית בשנת השמיטה – מפרסם את נתוני היבול בשנה החולפת: בשנה השישית שלפני שנת השמיטה, הוכפל היבול ואדמה המשק הניבה כפליים. זאת הפעם השנייה בעשור האחרון שהתופעה מתרחשת וכך היה גם בשנה השישית שלפני השמיטה הקודמת. הקיבוץ מודיע לחברים כי בימים הקרובים יופקד בחשבונות הבנקים של כל אחד מהם, את חלקו ברווחים העודפים, לאחר ניכוי מס כחוק".
המשק הישראלי התפתח לענפים רבים ברוך ה', מאז ימי יצחק אבינו, אבל התנאים נשארו זהים: אנחנו שותפים עם הקב"ה במעשה ידינו. אנו זקוקים לברכה האלוקית כדי שהידיים יעבדו והכישרון יניב תוצאות. במקביל לעשייה הגשמית החרוצה, עלינו לזכור את הכלל הבסיסי: "ברכת ה' היא תעשיר".
כשם שמושקעים מאמצים בשדה הפיזי, כך עלינו להיות מושקעים בשדה הרוחני: תורה, תפילה וצדקה הם הצעדים שגורמים לבורא העולם להאמין בנו ולפעול להצלחה של כולנו.
