פרשתנו נקראת "חיי שרה", למרות שאין בה מילה אחת על "חיי שרה". הפרשה מתחילה עם מה שקורה אחרי מותה הפתאומי ומסכמת את מספר השנים בהן נכחה בעולם הזה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים".
הפרשה ממשיכה עם קצב החיים המתקתק בדורות הבאים ונדמה ששרה הופכת לזיכרון נשכח מפסוק לפסוק. בעלה קונה חלקת קבר עבורה, בנה פונה להקים את הדור הבא ונושא את רבקה, והפסוקים האחרונים מספרים איך אברהם בעצמו מתחתן בפעם השלישית, לוקח את "קטורה" ויולד ממנה שישה ילדי פילגש, שאינם מתייחסים אל העם היהודי.
איך הכול נכנס תחת הכותרת "חיי שרה"?.
הרבי מליובאוויטש (ליקוטי שיחות טו/147) מזהה כאן את הדרך העוצמתית בה יהודים מגיבים לאובדן ופטירה (לא עלינו). אחרי מותה הפתאומי של שרה, אברהם פונה במרץ לממש את חלום חייה ולהגשים את מה שהיא לא הספיקה. אברהם מניח את חלומותיו ושאיפותיו ומקדיש את כל כולו להביא לידי פועל את "חיי שרה".
אברהם ושרה נשאו שתי תפישות קוטביות אודות תפקידם בעולם. "אברהם" הוא "אב המון גויים", הוא אבי האמונה האוניברסלית ותפקידו להנחיל את אמונת ה' בקרב כלל האנושות. בנו הגדול הוא "ישמעאל" והיו לו שלוש נשים ושמונה ילדים, דרכם הפיץ את האמונה בקרב עמי תבל. הדרך הכי חזקה להפיץ אמונה היא ללדת אותה. לגדל ילדים מוארים מאורו של האבא והם ימשיכו את דרכו במזרח ובמערב.
מנגד, שרה היא אמו של העם היהודי. היה לה בעל אחד וילד אחד. כשאברהם הכריז: "לו ישמעאל יחיה לפניך", שרה מתנגדת: "כי לא ירש בן האמה הזו עם בני עם יצחק". הדיון הפך לוויכוח סוער, שדרש הכרעה מפי הקב"ה: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".
רגע אחרי מותה, אברהם עובר לעבוד במפעל שלה. נקרא מחדש את הפרשה ונראה איך כולה מגשימה את חזונה של שרה. בתחילה קונה אברהם את המערה לקבורתה והעם היהודי הופך מאידיאה מופשטת ל'קושאן' ו'טאבו נדלנ"י'. יצחק יורש חלקת קבר השייכת בלעדית לו ולאימו.
אברהם שוקד לחתן את יצחק ולהקים דור נוסף מהשתיל שנטעה שרה. אברהם יכול לקחת את בתו של אליעזר, שהיה "דולה ומשקה מתורת רבו", אבל אברהם מחפש יורשת מתאימה לשרה הגדולה ויש רק נערה אחת כזו. כאשר רבקה נכנסת הביתה, מכריזה התורה: "ויביאה האוהלה שרה אמו" וחז"ל מספרים כי שלוש הניסים ששרו שם בחייה של שרה – חזרו לפעול באוהל. שרה שבה להיות נוכחת בדורות הבאים.
הסיפור האחרון חותם סופית את ניצחונה של שרה. אברהם מתחתן שוב עם "קטורה" ויולד ממנה עמים גדולים, אבל הפסוק מדגיש: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים נתן מתנות וישלחם מעל בנו".
אברהם מכריע בפעם הראשונה מיהי רעייתו ומי ממשיך דרכו. בכתיבת צוואה חייבים לדבר ברור. אי אפשר ללכת מסביב ולדבר בכפל משמעות. אברהם נדרש להכריע – שרה או הגר? הגר או קטורה? יצחק או ישמעאל?. הוא מכריע בעד שרה אחת ויצחק אחד.
אלו הם "חיי שרה": חיים אמתיים הם כאלו שאינם פוסקים לעולם, הם ממשיכים לפעול במלוא המרץ גם כאשר ההורה אינו כאן. אברהם משאיר מסר עמוק לכולנו: יהודים לא מנציחים את המתים, הם ממשיכים אותם. הורים משאירים "מצבת אבן" קרה ודוממת בבית העלמין ו"מצבת חיים" חמה ותוססת בחייהם של הילדים. דרכם הם ממשיכים את המהפכה של אבותינו.
בשבת זו, מתכנסים אלפי שלוחי חב"ד ב"כנס השלוחים העולמי" בניו יורק. הם מייצגים מיליוני יהודים מאלפי קהילות פעילות סביב הגלובוס, אבל מעל ומעבר הם ממחישים את נוכחותו החזקה של הרבי בתוכנו, כי "מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים".
