פרשת "שופטים" אוסרת את העיסוק במיסטיקה, כפי המקובל בקרב הגויים. "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קסם קסמים, מעונן, ומנחש".
הביטוי "מעונן" הוא מלשון "עונות השמים" והכוונה היא לאדם הקובע זמנים טובים לעשייה מסויימת וזמנים רעים לאותה עשייה. ה"עוננות" מוכרת כיום בשם "אסטרולוגיה", שהיא "תורת הכוכבים". האסטרולוגיה גורסת כי גרמי השמים מכריעים את המתרחש בעולם, הם גוזרים את אופיו של האדם הנולד בשעה בה הם פעילים, קובעים את גורלו ומשרים הצלחה או כישלון על המלאכות שנעשות באותה העת.
התורה אוסרת זאת ומצווה: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". האדם אמור לסמוך בתמימות על הקב"ה ולהפסיק לחפש צרות מעבר לרקיע.
השאלה היא, מדוע הדבר אסור? הרי גדלנו על מדרשים המספרים על חכמי האצטגנינות שצפו עתידות?. אף להלכה מתחשבים במדע השמים, כמו חודש אב ש'מזלו רע', לעומת חודש אדר ש'מזלו טוב'. חסידים מחבבים את 'יום ההולדת', משום המובא בתלמוד ירושלמי כי בו 'גובר מזלו של האדם'. וישנם מבני אשכנז הנוהגים להימנע מעשיית קידוש בשעה שביעית בליל שבת, משום הארת מזל מאדים, שהוא מזל של גבורה?
יתירה מכך: הרי רואים בעיניים את השפעת המזל?. עובדה ברורה היא, ששני בני אותה משפחה יכולים לחיות חיים הפוכים לחלוטין. אחד חייו מאושרים וכל מקום שהוא דורך – צומח, בעוד אחר סובל ונכשל במה שהוא נוגע (חלילה)? הגמרא מעידה (מועד קטן כח): "חיי, בני ומזוני [אריכות ימים, ילדים ופרנסה] … במזלא תליא מילתא. הרי רבה ורב חסדא חכמים צדיקים היו … אבל רב חסדא חי 92 שנים ואילו רבה חי 40 שנים. אצל רב חסדא שישים חתונות ואצל רבה שישים אירועי שכול. אצל רב חסדא מאכילים לחם סולת לכלבים ואצל רבה אין כדי לתת לבני האדם לחם שעורים".
מה ההתייחסות הנכונה לאסטרולוגיה?. הרמ"א מציב כלל ראשון (יורה דעה סימן קעט): "במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל – לא יעשה ולא יסמוך על הנס. אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה". אנו נזהרים במה שחכמים ציינו במפורש כזמן טוב או שאינו טוב, אבל לא חוקרים מעבר לכך. מדוע?.
הרבי מליובאוויטש מציג תפיסה בהירה (ליקוטי שיחות טו/10-12): חכמינו אמרו: "אין מזל לישראל". כלומר, המזל אינו מחייב את ישראל. הוא נטייה מסויימת, אבן הפינה ממנה מתחילים החיים ומכאן נתבע מהאדם לכתוב גירסה משופרת של עצמו. יהודי קשור ישירות עם 'בעל המזל' ולכן נדרש לפנות אל השמים בתפילה לשפר את מזלו.
התפישה האסטרולוגית הופכת את האדם לקורבן, לעבד של כוחות איתנים ממנו המכריעים את עתידו. זה קיום בתוך עולם אפל, אכזרי וחסר ישועה. מכאן קצרה הדרך ליצירה היוונית של ה"טרגדיה", מחזה על חיי סבל צפוי מראש. התורה רואה בכך "תועבה" המנוגדת לעצם השקפת חיינו.
תמורת זאת, ברגע השיא של הימים הנוראים נכריז: "ותשובה ותפילה וצדקה, מעבירים את רוע הגזירה". במקום לשלם מאה שקלים לאסטרולוג, מוטב להעניק אותם לעני ונדכה ולהפוך את המזל ולקבל את החיים מחדש. ידוע הסיפור על בתו של רבי עקיבא, שהייתה אמורה למות בליל חופתה וקיבלה את חייה באמצעות נתינה לעני.
המסקנה המעשית לחודש אלול היא רבת משמעות (אגרות קודש הרבי מלובאוויטש יח עמוד רה): "במענה למכתבם בו שואלים למזלם, כבר נאמר 'תמים תהיה עם ה' אלקיך' ואין ענין בדרישה למזל ולעתידות וכו', כי אם ללכת בדרך המלך, מלכו של עולם, היא דרך תורתנו ומצותיה. זאת אומרת להתנהג בחיי היום יום בכל ענין ופרט מתאים לפי המבואר בשולחן ערוך וכיוצא בזה, ואז הובטחנו אשר 'אין מזל לישראל', ומקיים בורא העולם ומנהיגו על פי מה שכתוב: 'אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וכו" ככל הברכות המנויות בפרשה".