המילה "אלול" נושאת ראשי תיבות רבים. האר"י הקדוש (פרי עץ חיים שער ראש השנה א) מציין לפסוק בפרשת משפטים, "אנה לידו ושמתי לך", כאחד מראשי התיבות של "אלול".
הפסוק עוסק בחובת הבריחה ל"עיר מקלט". מצווה שנדונה גם בפרשתנו, "שופטים", הפותחת תמיד את חודש הרחמים והסליחות. הנושא הוא גרימת מוות ברשלנות. אדם עסק במלאכתו ופגע בחוסר זהירות בחיי אדם והביא למותו. דייר הוריד מקרר מהקומה העליונה, ללא שנקט באמצעי הזהירות הנדרשים. המקרר נשמט על שכן שעמד למטה והוא נהרג במקום.
על ההורג לברוח במהירות ל"עיר מקלט" וחייו מוגנים בתוכה. אם הוא מפר את דיני הקליטה ויוצא מתחום המקלט, דמו מותר ובני הנפגע רשאים ליטול את חייו, כנגד החיים שלקח בחוסר זהירות.
האר"י הקדוש, מוצא בכך הוראה לחודש "אלול". בימים הללו ראוי לכולנו לברוח אל תוך מרחב מוגן, למקד את הראש בלימוד התורה ו"דברי תורה קולטים". הרעיון הוא, שאי אפשר לעשות תשובה בבית או בעבודה. לא ניתן להשתנות בתוך איזור הנוחות, כשסדר היום צפוף והראש מוסח ללא הרף מהטרדות מסביב.
האדם הוא תוצר של הגירויים סביבו. החדשות, המשימות שצריכות טיפול וכל הרעש מסביב, ממלאים את משאבי הזיכרון ומשתלטים על התודעה. מוח האדם ששוהה בביתו, דומה למסך תנועות המרחב האווירי בשעות השיא. הוא מלא במטוסים נוחתים וממריאים ללא מרחב פנוי.
דוגמה חזקה לכך, רמוזה במסכת אבות (ד,יד): "רבי נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה". מיהו רבי נהוראי? ומדוע אמר את מה שאמר?. ה"מדרש שמואל", ממפרשי פרקי אבות, אומר כי המשפט התמים מסתיר סיפור חיים קשה וניסיון מר.
"רבי נהוראי" הוא התנא החשוב "רבי אלעזר בן ערך". רבן יוחנן בן זכאי אמר עליו: "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף אחת ורבי אלעזר בן ערך בכף שנייה – מכריע את כולם". לאחר פטירת רבן יוחנן בן זכאי, היה רבי אלעזר בטוח כי התלמידים ייבחרו בו ליורש. הדבר לא קרה ורבי אלעזר חווה עלבון. הוא התייעץ עם רעייתו על הצעד הבא והיא ענתה בציניות: "מי צריך לבוא אל מי? העכברים אל הלחם או הלחם אל העכברים?". הרמז ברור: הם התלמידים הקטנים, אמורים לרדוף אחריך.
רבי אלעזר עזב את הישיבה ביבנה והלך אל העיר "דיומסית", שהייתה מקום החיים הטובים. התנא הדגול הושפע מהאווירה המשוחררת ושקע בארוחות גבינות ויין.
חלף זמן והוא התעורר ונרעד: "מה קרה לי? מה לגדול תלמידי רבן יוחנן בן זכאי ולחיי הריקנות ההוללים"?. בהליכה מהירה יצא אל הישיבה ביבנה ופרץ לתוכה בסערה. רבי אלעזר הוזמן לעלות לתורה וקרא בעצמו את הקריאה. זו הייתה פרשת "החודש" ובמקום לקרוא "החודש הזה לכם", הוא קרא: "החרש היה ליבם…". טעות תת-מודעת כואבת.
מתוך ניסיונו המר, ציווה רבי אלעזר בפרקי אבות: "הוי גולה למקום תורה". כי זה לא מספיק להיות בקי, חשוב גם להיות בסביבה הנכונה. להיכנס לתוך מרחב שמטהר את המוח, מסלק את הסחות הדעת ומאפשר לתורה לחדור פנימה, אל מנועי הלב.
הרבי מליובאוויטש ביקש לפרסם את הקטע הבא (ליקוטי שיחות ב/626): "ה' אומר ליהודים: אני נותן לכם 29 ימים של חודש אלול, שבהם אפשר להיקרע מכל ההרגלים השליליים וההנהגות הקודמות. 'ונס שמה' – עליכם לברוח לתוך סדר והנהגה של חודש אלול ולהתיישב שם .. ובמילא הדבר יהיה למקלט מגואל הדם ומכל הקטרוגים".
