שנאת יוסף ואחיו היא עימות האחים השני בספר בראשית, שמתדרדר לאלימות פיזית מסוכנת. קדמה לה מריבת קין והבל, שהסתיימה בהריגתו הנוראה של הבל.
האם אפשר למתוח קו בין שני אירועי הזעם? הדימיון מתבקש: בשני המקרים זהו קרב רועי הצאן מול עובדי האדמה. הבל הוא רועה צאן שמביא מנחה לה' "מבכרת צאנו ומחלביהן", בעוד קין הוא חקלאי, שמביא מנחה "מפרי האדמה". גם האבות והשבטים מנהלים מסחר צאן, כמסופר בפרשיות הקודמות על "רועי אברהם" המתקוטטים עם "רועי לוט", על יצחק שמנהל "מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה", על יעקב שמוביל את משק הצאן של לבן ועל השבטים שיוצאים "לרעות את צאן אביהם בשכם".
יוסף, לעומתם, חולם על תחום מסחר שונה לחלוטין מזה שעוסקת בו המשפחה מדורי דורות: "והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה, והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשחוין לאלמתי". יוסף מהרהר על חבילות שבולים שקמות מתוך האדמה ומשתחוות בפני אגודת השיבולים שלו. החלום עתיד להתגשם במצרים, כאשר יוסף ימונה לנהל את אדמות מדינת הענק כהכנה לשנות הרעב, ואף ילאים את כלל האדמות הפרטיות לטובת המלך.
עימותי האחים משקפים דיון בשאלות הרות עולם, הרבה יותר מאשר מריבה ילדותית של 'את מי אבא הכי אוהב'. האלימות היא נשקו של המושתק. היא הדרך לקרוא: "תראו אותי". העימותים הם גם ניסיון לצעוק: "אני צודק". דרכי בעבודת ה' היא הנכונה ואילו דרכך תרחיק את עם ישראל ממסלולו הנכון.
אדמור"י חב"ד מפרשים כך (ליקוטי שיחות כה/209, לה/160): הרועה עובד כדי לחיות ולא חי כדי לעבוד. הוא מנהל את המסחר, במקום שהמסחר ינהל אותו. העיסוק בבעלי חיים, משאיר את הראש פנוי לעבודת ה'. שעות העבודה הן גמישות ונתונות לבחירתו של הרועה. המרעה עצמו מתנהל בשדה הפתוח מול השמים הכחולים והרועה חופשי להגות בתורה ולשיר לאלוקים באהבתו אליו.
מנגד, על עובד האדמה נאמר בספר "משלי": "עובד אדמתו ישבע לחם". רק מי שהופך להיות עבד לאדמתו, יפיק ממנה תוצרת. החקלאי כורע לארץ עם גב כפוף ומצח נוטף זיעה. הוא משועבד לעונות השנה ומתנהל לפי מהלך השמש. עליו להשכים להשקות את האדמה, טרם תצא החמה הקופחת והוא רדוף מגורמים המסכנים את הצמיחה. המחויבות הטוטאלית של העובד לעבודתו, הגיעה לשיא במשרתו הרמה של יוסף במצרים, כאשר התמנה לעמוד בראש ממלכה ובשעת רעב קיומי שאיים על עתידה.
קין והבל, כמו יוסף והשבטים, התעמתו בוויכוח שנמשך עד היום: האם יהודי נועד להתמקד במשימות נעלות כתפילה ולימוד תורה – כאלו שגוי אינו מסוגל לבצע אותן? או להיפך: לבצע את אותה העבודה של הגוי – אבל לעשות אותה אחרת. להיות מעורב בחיי הטבע ולשנות את המרחב בו מתנהלים החיים. להוכיח כי האלוקים אינו סגור בבתי מדרש והעולם עצמו הוא גילוי שכינה.
כמובן, אלו ואלו דברי אלוקים חיים ואנו זקוקים גם ל"שבט לוי" שיעניק השראה לחיי רוח מוחלטים וגם לאחד עשר שבטים שיחברו בין הרוח והחומר. אולם העובדה שרוב שבטי ישראל התברכו בכישרונות ביצועיים של חיי טבע ובאישיות של "בעלי עסק", מעידה כי הדרך העיקרית עבור רוב בני ישראל היא להנכיח את האלוקים בבריאה באמצעות מעורבות במציאות.
כשאדם סוחר ביושר ובאמונה, כשהוא משמש מודל של צניעות וענווה, כשהוא עוצר את המסחר באמצע היום כדי להתפלל מנחה, קובע עיתים לתורה ומפזר מהצלחתו לעניים – הוא מנכיח את האלוקים במציאות החיים ומכשיר דרך לגאולת עולם בקרוב ממש.