אם ניכנס לגלריה לציור ונבקש איור של חסיד, קרוב לוודאי שנקבל יצירה שתתאר יהודי שמח. האיש יעמוד על רגל אחת ורגלו השנייה מורמת למעלה, ידיו מתנופפות בתנועת ריקוד אופיינית, פניו משולהבות משמחה, ואולי ברקע יופיע גם בקבוק 'משקה' לתוספת. השמחה מזוהה כל כך עם החסידות, עד שאם אמרת חסיד – אמרת שמח.
ויותר ממה שהחסידים שמחים, הם משקיעים מאמץ, ממש נאבקים בכל כוחם, בנטייה לעצבות. מצב רוח מלנכולי איננו אופציה במגרש החסידי, הוא חייב להישאר מחוץ למשחק. וזה לא שחייו של החסיד הם גן של שושנים; גם הוא חווה אכזבות וכישלונות כמו כל אדם אחר, אך הפילוסופיה החסידית קוראת לאדם לשלוט על רגשותיו ולמנוע מעצמו לשקוע בים של כאב ורחמים עצמיים.
מה כל כך רע בה, בעצבות? כבר אסור לשקוע בייאוש טוב במדינה הזו?!
מדרון חלקלק
העצבות מגונה ומאוסה במיוחד, משום שמבין כל מצבי הרוח השליליים, היא המסוכנת ביותר. העצבות משביתה את החיים, כמו 'נעילה מרכזית' היא משעה את האדם מחיוניות ועשייה. אדם עצוב מתכנס בתוך עצמו, מאבד עניין בהנאות וביזמות ומדכא את הקשר עם הסביבה.
העצבות מסוכנת מסיבה חמורה נוספת: היא מדרון חלקלק שעלול להביא לטעויות ולאיבוד הישגים שהושגו בעמל רב. תארו לעצמכם שאתם בדיאטה. מתי גובר החשש שתישברו ותחסלו גלידת שמנת באריזה משפחתית? באותו יום 'נאכס', בו נכשלתם בראיון עבודה והכול הולך נגדכם…
כך אומרים בשמו של הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות: 'כאשר היצר הרע מפתה אדם לעבור עבירה, הוא אינו חותר אל הכישלון עצמו, כמו אל הדיכאון שאחרי הכישלון'. מצב הרוח המלנכולי מסוכן מהחטא, ועלול לגרום נזק גדול יותר מאשר המעידה עצמה.
ובכן, כיצד דוחים את העצב? הדכדוך הוא רגש כל כך טבעי, ואיך מוצאים את הכוחות לקום מהאדמה אחרי כישלון כואב או ביצוע טעות חמורה, וקל וחומר אחרי אובדן של אדם אהוב חלילה?
עבודה גדולה
קודם כל, לפני הטקטיקה מגיעה האסטרטגיה. הדבר הראשון שחשוב לדעת הוא שהמאבק בעצבות הוא משימה בפני עצמה. הוא אינו מתרחש מעצמו ואנו מוכרחים להחליט בתוקף להתגייס במחויבות עמוקה לנושא, ולא לאפשר לעצמנו ליפול לבור השחור של העצב והדיכאון.
ההוגה והפוסק ההלכתי הדגול, הרמב"ם, מגדיר את המאמץ להשיג שמחה בתור "עבודה גדולה" (הלכות לולב ח,טו). במילים אחרות, השגת השמחה היא אינה פרויקט קל ש'הולך ברגל', נדרשת כאן מחויבות עמוקה בתוך עצמנו להצליח במשימה.
במובן המעשי, נציג שתי דרכים מעשיות להרחקת העצב.
הטכניקה הראשונה היא שליטה במחשבה. ספר הזוהר מוכיח זאת דרך העובדה המעניינת הבאה: המילה "בשמחה" מורכבת מאותן אותיות של המילה "מחשבה". שכן גישה שמחה מתחילה קודם כל בשליטה בכוח המחשבה. מחשבה שמחה מחוללת ציפייה להצלחה בחיים, בעוד שמחשבה בלתי פוסקת על אירוע מצער מחזקת ומגבירה את הכאב הכרוך בו.
כך שאדם שהחליט לחיות חיים שמחים, מוכרח בראש ובראשונה לתרגל שליטה 'בראש', בכוח המחשבה, ולא לאפשר לעצמו להרהר יתר על המידה באירועים מכאיבים.
כמובן, זה עשוי להישמע מפתיע. עולם המחשבה נדמה כטריטוריה עצמאית ובלתי-רצונית; האם אנחנו מסוגלים להחליט על מה נחשוב ועל מה לא?
חוק המחשבה השנייה
ובכן, הפילוסופיה החסידית טוענת נחרצות כי כוח המחשבה בידינו, האדם חזק יותר מהמחשבות שלו.
וזה הולך כך: כאשר עולה בראש מחשבה שלילית, כזו שאנו יודעים שאסור להרהר בה ופוטנציאל הנזק שלה גדול, עלינו לבצע שתי פעולות: ראשית, להפסיק לחשוב עליה, ומיד במקביל לרכז את תשומת הלב במחשבה על תכנים אחרים, אופטימיים – החל מזיכרונות מתוקים מהבילוי אמש ועד הטיול המשפחתי הקרוב להרי האלפים.
זכרו את 'חוק המחשבה השנייה'. איננו יכולים למנוע את המחשבה הראשונה שקופצת לנו לראש באופן אינסטינקטיבי, אבל אנחנו בהחלט יכולים לשלוט במחשבה השנייה שאחריה, ולהחליט בתוקף לא לאפשר לה דומיננטיות; לסלק אותה מיד מהראש לטובת נושא אחר, מעניין וחיובי הרבה יותר.
ניתן לדמות זאת לאדם שגולש באינטרנט וקופצות לו מול העיניים פרסומות מסחריות. הבאנרים מזנקים גם בלי הזמנה, אבל כל אחד, גם אם הוא לא איש מחשבים מקצועי, יכול פשוט ללחוץ על ה'איקס' ולסגור את החלון. וזה בדיוק מה שאמור אדם לעשות עם עצמו: לסמן מראש את התחומים השליליים המעיקים לו, וכשהם צפים בלי לשאול, פשוט להסיט את המחשבה, לחשוב על דברים טובים אחרים.
כמובן, המאמץ לסלק מחשבות מסוימות נתקל בחסם נפשי אדיר, משום שזו לא רק פעולה טכנית, להסיט את המחשבה, אלא נדרשת כאן הסטה של הרצון עצמו. אנחנו בטוחים שאנחנו חייבים לחשוב, שוב ושוב ב'לופ' בלתי נגמר, כמעט אובססיבי, על מה שמעורר בנו רגשות שליליים. לעתים אנחנו עלולים אפילו לפתח תלות באותן מחשבות. אך כאשר נפנים את הסכנה בעיסוק בסוגיות שליליות, לצד הפוטנציאל המטהר של מחשבות חיוביות – נתאמץ להימנע מהראשונות בכל דרך ולמלא את הראש במחשבות מהסוג השני.
ועוד בשורה אחת, אולי החשובה ביותר בכל הנושא: עם הזמן נוכל לשים לב כי התדירות של המחשבה הרעה פוחתת. כאשר נתעלם לאורך זמן ממחשבה מסוימת, היא אמנם תתאמץ לשוב ולצוף אל מרכז התודעה שלנו עוד פעם, פעמיים ואפילו שלוש, אך במשך הזמן ובהדרגה תפחת תדירות ההופעות שלה, עד שהיא תסתלק לגמרי ולא תשוב. כשאנחנו מראים לאורח לא קרוא את הדרך החוצה ונותנים לו להרגיש שהוא ממש לא רצוי – בסוף הוא מפסיק להגיע.
פשוט לשמוח
הטכניקה השנייה, והחשובה לא פחות, בדרך אל השמחה היא לעשות פעולות משמחות. מרוב חיפוש אושר במחוזות רחוקים ומופשטים, אנו שוכחים לפעמים את הדברים הפשוטים: חיים חברתיים במחיצת אנשים נוספים, לצד פעולות חווייתיות חיוביות שונות, שולפים אותנו מהדיכאון ומאפשרים ללב שלנו להיפתח למקום טוב, לחיות את החיים הבריאים, השמחים.
כך מצווה התורה: "ושמחת בחגך", והפרשנות של חכמינו למצווה היא פשוטה: התורה קוראת לנו פשוט לנקוט פעולות שמחות ומשמחות. המנעד רחב: לצאת לקניות לקראת החג ולקנות לילדים ממתקים טעימים שישמחו אותם, לכבד את האישה בבגד או תכשיט חדש לקראת החג, ולשמח את הגבר בארוחה חגיגית נהדרת עם בקבוק יין משובח.
כי לפעמים כל מה שצריך כדי להשיג שמחה – הוא פשוט לשמוח!