מה תכליתו של הזיכרון? למה מתחילים את הבוקר עם פרשת העקדה? ומי גדול יותר – אברהם שיצא מן האש או רבי עקיבא שנחתך בשרו?
בס"ד
פרשת קדושים וערב יום הזיכרון – מה למדנו מהגיבורים?
1. הרבי מליובאוויטש (כפר חבד 569 עמוד 43): צריכים להכניס בתכנית הלימודים מסגרת קבועה לספר לתלמידים על קידוש השם, איך אחינו בדורות הקודמים מסרו נפשם בדברי ימי ישראל. בשנים קדמוניות היה ענין זה ידוע ומפורסם, וההרגש בזה היה גם אצל ילדים, ובזמן האחרון עניין זה כאילו נשכח. צריך לעורר רגש זה על ידי סיפורים מעניינים אלו, אבל לא באופן שיביא לעצבות ח"ו.
2. פרשתנו יט: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם. משך חכמה: בתורת כהנים נאמר: 'אם מקדישים אתם עצמכם – מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי'. הענין שהבורא יתברך הוא בלי גבול ואינו צריך לשלמות זולתו, רק שהבורא רב חסד והאציל עולמות עליונים וגלגלים אין חקר וכולם מספרים הודו וכבודו, אבל נקודה אחת שם במשטר הגלגלים, שהיא חומר גס ועב, גלגל הארץ, ובתוכה נמצא [אדם] קטן וחלוש המזג, גבוה קרוב ל-ג׳ אמות, כד מלא צואה ופיו מלא רוק, והוא הולך שובב בלי ידע הממציאו ולכן אין מי שיכריחו, רק הרשות נתונה … ואם ישראל בארץ עושים רצון קונם – מקדשים הכל להשם. והוא שמוסר הכל להשם יתברך: גופו לעבדו וליראה, לבבו ושכלו לאהבו, עבדיו ובני ביתו ומיודעיו לקרבם לעבודת ה' יתברך.
3. ויקרא כב,לב: ונקדשתי בתוך בני ישראל – רמב"ם יסודי התורה ה: כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה, שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' … כיצד כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור … על עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים … יהרג ואל יעבור. בבא בתרא י,ב: יוסף בן רבי יהושע בן לוי חלה [במוות קליני, 'סף מוות', כשהלב מפסיק לפעום ולהזרים חמצן למוח והמוח יכול לתפקד זמן קצר ולחוות חוויות מוחיות]. התעורר וחזר לחיים. אמר לו אביו מה ראית? אמר עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה… ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מי הם … הרוגי לוד (רש"י: לוליינוס ופפוס אחים שהרגם (טורנוסרופוס) הרשע בלודקיא … על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחים הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה).
ירמיהו יט,ה: ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש עלות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי – תענית ד,א: 'לא דיברתי' זה יפתח, 'ולא עלתה על ליבי' זה יצחק בן אברהם. רש"י: שלא תאמרו הרי ציוה ה' ליפתח ואברהם? מעולם לא עלתה על ליבי לשחוט בנו, אלא רק לנסותו.
תורת כהנים אמור: כל המוסר עצמו על מנת לעשות לו נס – אין עושים לו נס, ושלא לעשות לו נס – עושים לו נס. שכן מצאנו בחנניה, מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר: האלוקים שאנו עובדים אותו, יכול להצילנו מהאש היוקדת וממך, וגם אם לא – תדע שלא נעבוד את הצלם שהקמת [ואכן נעשה נס ויצאו שלמים]. כך כשתפס מריינוס את פפוס ולוליינוס [הרוגי לוד], אמר אם אתם מעמם של חנניה ומישאל יבוא אלוקיכם ויציל אתכם. אמרו נבוכדנצר היה מלך הגון [בשליחות ה'] וראוי שייעשה נס על ידו ואתה מלך רשע שלא ייעשה נס על ידך… וסוף שהמקום עתיד לתבוע דמינו מידך. אמרו לא נסעו משם, עד שבאו צבאות מרומי ורוצצו את מוחו [והתקדש שם ה']. זוהר חלק א קמב,א: כיון שידעו (חנניה ומישראל) שלא אמרו כראוי (שאלוקינו יכול להצילנו), לכן שבו ותיקנו עצמם, שבין כך ובין כך ימסרו נפשם.
4. ליקוטי שיחות כ/76: העובדה שאדם מוכן להניח חייו עבור דרישות ה', אינה מבטאת את אמיתיות המושג של מסירות נפש. יתכן שהוא מוסר את נפשו על פי חשבון, שכאשר ימסור את חייו, ירוויח דבר שהוא גדול מחייו. אמיתיות המסירות נפש היא כאשר זובח את ה'אני' שלו, הוא נותן את עצמו לגמרי לקב"ה, יותר מכל חשבון של שכל ורגש. וזה היה החידוש של מעשה העקדה: לא היה שם כל הישג חוץ מ'ירא אלוקים עתה'. שמו של הקב"ה לא היה מתפרסם, משום שאברהם הלך עם יצחק לבדו, וגרוע מכך: בעקדת יצחק היה נעקר השתיל שאמור להמשיך את מהפכת אברהם בעולם.
ליקוטי שיחות כז/171: שלימות הקיום של מצוות קידוש השם מתבטאת בכך, שהמוסר עצמו נשרף על קידוש השם … היות שבכך בא לידי גילוי במוחש תוקף אמונתו ואהבתו לה' (אבל כשהוא ניצול בנס, הקיום אינו במוחש ובמילא בשלמות), כדברי אור החמה להרב חיים ויטאל שם: אדרבה יתקדש שם שמים בראות כל האומות את עם ישראל מחזיקים באלוקיהם ונשרפים על קדושת שמו.
