כאן תמצאו את הדרך להעביר ביקורת לילדיכם הנשואים והמתבגרים
בס"ד
פרשת דברים תשע"ז – כיצד נותנים ביקורת לאנשים מבוגרים?
1. ערכין טז: מנין לרואה בחברו דבר מגונה שחייב להוכיחו? שנאמר (ויקרא יט,יז): הוכח תוכיח. הוכיחו ולא קיבל, מנין שיחזור ויוכיחו? תלמוד לומר: 'תוכיח' מכל מקום … אמר רבי טרפון: תמיהני אם יש בדור הזה [מי] שמקבל תוכחה. אם אמר: טול קיסם [קטן] מבין שיניך, אומר לו: טול קורה [גדולה] מבין עיניך. [כלומר, מי אתה שתיתן ביקורת, שישנה קורה גדולה בין עיניך].
דברים א,א: אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן: במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל, ולבן וחצרות ודי זהב. רשב"ם: הנזכרים בפסוק זה מקומות הן, שרגילים הפסוקים לתת סימן בתוך סימן אל המקומות היכן הם, כמו 'וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון'. לכן אומר: 'בעבר הירדן' – ובאיזה עבר הירדן? 'במדבר' – בצד המזרחי של עבר הירדן לצד המדבר. 'בערבה' – במדבר שבערבות מואב. 'מול סוף' – הצד המזרחי של ים סוף מתחיל מים המלח שהוא בערבות מואב. 'בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב' – שמות מקומות.
רש"י: לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודם של ישראל. 'במדבר' – בשביל מה שהכעיסוהו במדבר ואמרו 'מי יתן מותנו במדבר'. 'בערבה' – שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב. 'מול סוף' – על מה שהמרו בים סוף שלפני ירידתם לים אמרו: 'המבלי אין קברים במצרים'… 'בין פארן ובין תפל ולבן' … שתפלו על המן שהוא לבן [בלא צבע] … 'ודי זהב' – הוכיחם על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם.
2. ויקרא יט,יז: לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא. ספר החינוך ריח: יש בזה שלום וטובה בין אנשים, כי כשיחטא איש לאיש ויוכיחנו במסתרים – יתנצל לפניו וישלים עמו. אך אם לא יוכיחנו – ישטמנו בלבו ויזיק לו לפי שעה או לזמן מהזמנים. מדרש רבה תחילת שמות: כל המונע בנו מן המרדות, סוף בא הבן לתרבות רעה והאב שונאהו. שכן מצינו בישמעאל, שאברהם אהב אותו ולא רידהו וסוף סוף יצא לתרבות רעה עד שאברהם שנאהו והוציא אותו מביתו.
רמב"ן ויקרא שם: ולא תשא עליו חטא, שיהיה עליך אשם כאשר יחטא ולא הוכחת אותו … כי בהוכיחך אותו, יתנצל לך או ישוב ויתוודה על חטאו ותכפר לו.
יבמות סה,ב: כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך חובה שלא לומר דבר שאינו נשמע, שנאמר (משלי ט,ח): אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך.
מאירי יבמות שם: אע"פ שאמרו 'הוכח תוכיח את עמיתך אפילו מאה פעמים', דווקא ביודע שהוא מקבל או בסתם – שאינו יודע אם יקבל או לאו, אבל כל שיודע בו שאינו מקבל, אינו חייב בכך, ואדרבה מוזהר הוא שלא להשליך פניניו לפניו. והוא שאמרו: מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ספר החינוך רלט: מכל מקום יש להתיישב לכל בעל נפש … ולחשוב ולראות אם יהיה תועלת בדבריו … ויבטח בהשי"ת כי הוא יעזרנו … ואם ישוב החוטא – יהיה לו בזה שכר גדול.
3. רש"י א,ד: אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי – אמר משה: אם אני מוכיחם קודם שייכנסו לקצה הארץ, יאמרו מה לזה עלינו? מה היטיב לנו? … לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחם.
הרבי מליובאוויטש, ביאורים לפרקי אבות א/65: על אהרן הכהן נאמר: אוהב את הבריות – ואחר כך – ומקרבן לתורה. בתחילה צריך להיות 'אוהב את הבריות' ואהבה זו תביא ל'מקרבן לתורה'. וכך מצינו בדברי התוכחות של משה, דאף שהוכיחן על חטא העגל שהתרחש ארבעים שנה קודם, הוכיחן 'אחרי הכותו' דווקא, דהיינו אחרי שהיטיב להם לישראל ורק אז מתקבלים דברי התוכחה ופועלים פעולתם. ומצאנו שגם הקב"ה התנהג כן. בתחילה 'דילג הקב"ה על הקץ ועל המעשים' ורק אחר כך 'קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את התורה'.
