"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, בהם בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ואומרות: בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך".
בנות ירושלים היו יוצאות אל הכרמים בחמישה עשר באב ומקימות בתים חדשים בישראל. ה"כל בו", מספרי ההלכה החשובים מתקופת הראשונים, כותב שהיה זה 'חג ההזדמנות השנייה'. חג הבנות המעוכבות שלא זכו להינשא בגיל צעיר, ופרנסי ירושלים הכריעו לקיים עבורן אירוע יוצא דופן, כדי להביא אושר לחייהן.
אבל לא רק בנות ירושלים זקוקות ל'הזדמנות שנייה'. רבים מאיתנו חיים בתוך מערכת נישואין לחוצה וחסרת שמחה ומייחלים לעלות על דרך אחרת.
המדרש הבא מעניק רמז נפלא (כלה ג): "שמונים אלף בחורים קרואים בשם 'אהרן', יצאו אחרי מיטתו, אשר גרם לאהבה בין בעל ואשתו והחזיר אותה לבעלה והתעברה". שמונים אלף ילדים צעדו אחרי מיטתו של אהרן הכוהן, כולם נולדו בעקבות "שלום הבית" שחולל בין הוריהם ונקראו על שמו.
נחשוב שוב על המספר המדהים – שמונים אלף ילדים. רק ילד אחד במשפחה יכול להיקרא בשם "אהרן". כך שמדובר על שמונים אלף משפחות שונות בהם חולל אהרן שלום בית. המספר האמתי גדול יותר, משום שלא הוזכרו בנות, שנולדו במשפחות נוספות לאחר שיחת הייעוץ של אהרן.
איך אהרן הספיק כל כך מהר לפתור מצוקה כה עמוקה?. אהרן הנהיג את עם ישראל ארבעים שנה (כמו משה אחיו). שמונים אלף תיקים בארבעים שנה – הם אלפיים תיקים בשנה. נעריך שאהרן לא עבד בשבתות וחגים ונשארו לו 300 ימי עבודה בשנה. אלפיים תיקים לחלק ל-300 ימי עבודה הם כשבעה תיקים ביום. כך שהספיקה לאהרן פגישה אחת של שעה, כפול שבע פגישות ביום, כדי לחולל מהפך מוחלט בחיי הזוג, עד שהאישה שבה והתעברה. מה היה הסוד משנה החיים שלו?
אינני יועץ זוגי ולא עברתי הכשרה כזו, אבל מעט ניסיון חיים, מלמד את התשובה. האמת היא, שמספיקה פגישה אחת כדי לאתחל את החיים. עמוד התמך שעומד בבסיס הקשר הזוגי הוא אחד ויחיד ואם הוא קיים – הכול קיים. בלעדיו, לא חשוב כמה מילים יפות ירחפו ברקע.
בסיס הקשר בין בני זוג הוא: "היענות". היכולת להיענות לצרכים של הזולת. זו תכונת "מסוגלות זוגית", שמתבטאת ביכולת להעמיד את הזולת במרכז. לצאת מהמקום האישי ולהבין שבבית חי אדם נוסף, שעומד בזכות עצמו.
"היענות" ברמה המעשית היא לחזור אל מה שעשינו בימי ההתרגשות לקראת הנישואים: הגבהנו את הזולת, הפתענו אותו, ויתרנו עבורו ועשינו הכול כדי לשדר שהוא האדם החשוב בעולם.
חובת ה"היענות" כתובה כבר בתורה. הפסוק מטיל על הבעל שלוש חובות: "שאר, כסות ועונה". הביטוי "עונה" רומז בפשטות ל"עונות השנה", לזמנים בהם איש ואשתו מחויבים זה לזו. אבל האדמו"ר הצמח צדק מעניק משמעות משנת חיים (אור התורה שמות ד א'שיד): "עונתה מלשון 'יעננו' ביום קראנו". "עונה" מלשון "היענות", להיות בשבילה.
כאשר בני הזוג הכועסים התיישבו מול אהרן, הוא ניגש ישר ולעניין. אהרן פנה אל הבעל בשאלה פשוטה: מה אתה מוכן לעשות בשבוע הקרוב – יום אחרי יום – כדי לשדר לרעייתך שהיא עדיין האדם היקר בעולמך?. אחר כך פנה אל האישה באותה שאלה: מה את מוכנה לעשות בשבעת הימים הקרובים, כדי להעניק את מה שבעלך רוצה לקבל?.
התשובה שאהרן שמע, לא פתרה את כל הבעיות ביניהם. בני אדם סובלים מקשיים רבים שמאתגרים את התקשורת ומערכת היחסים. אבל התשובה שאהרן קיבל, הייתה מצת כדי להיאבק מחדש על הקשר. אם האמון שב להתקיים – הבעיות האחרות ייפתרו אף הן במשך הזמן, אולי בשיחה עם יועץ זוגי נוסף, שאינו אהרן הכהן בעצמו.
כל מאמץ, ויתור והקרבה הוא כדאי, כדי להביא אושר לחיינו כבני זוג ולגדל ילדים בסביבה בריאה ותומכת.
