זאת אחת התמיהות החמורות במקרא: כיצד האבות הקדושים אינם פועלים למלט את נשותיהם מהצרה האורבת להן?.
שלוש פעמים בספר בראשית, תובע מלך גוי לקחת את האימהות לארמונו. בשלוש האירועים מגיבים האבות באותה הדרך ומבקשים מהנשים להגן עליהם. אבל אינם עושים את הדבר המתבקש ומסתערים בכוח להגן על נשותיהם.
הפעם הראשונה מתרחשת במצרים: אברהם ושרה יורדים למצרים ואברהם מבחין שפקידי המכס מביטים על שרה. יופיה בלט מסביב ואברהם הבין שהם נקלעו לצרה כפולה: שרה תילקח אל הארמון, ואותו יהרגו, כדי שהיא לא תהיה אשת איש.
אברהם מבקש משרה לומר שהיא אחותו וכך המצרים יניחו לו. שרה נלקחת אל המלך ומלאך שומר עליה. פרעה משחרר אותה בהערכה ובעושר. בפרשיות הבאות חוזר האירוע בארץ גרר. אברהם ויצחק יורדים לנגב והנשים אמורות להילקח אל ארמון אבימלך. אברהם ושרה מבקשים מהנשים לומר שהן אחיותיהן והנשים נלקחות אל המלך או כמעט נלקחות במקרה של רבקה. בסופו של דבר, הנשים משוחררות בכבוד רב.
אבל היכן אחריות הבעל לרעייתו? כיצד אברהם אינו מונע בכוח את לקיחת שרה? הרי אברהם לא היה אדם ריאלי, שפעל לפי חישובי סיכויים מציאותיים? הוא עתיד להסתער על ארבע המלכים שכבר ניצחו חמישה, במטרה לשחרר את לוט מהשבי – והיכן הקרב על שלום רעייתו?
הסוד מתגלה על קברה הטרי של שרה. בעומדו על קברה של האישה עימה חי למעלה ממאה שנה, אברהם אומר בכאב את מזמור "אשת חיל" ובתחילתו הפסוק: "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר". המדרש מפרש (תנחומא): "'בטח בה לב בעלה' – שאמר 'אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך', 'ושלל לא יחסר' – שנאמר 'ולאברהם היטיב בעבורה'".
"כשעמדנו בפני סכנת חיינו", מבכה אברהם, "בטחתי לחלוטין בזכותך. לא ראיתי צורך להגן עלייך, אלא נתפסתי בהגנה שלך". כי בבית האבות היו הנשים גבוהות במדרגה והגברים נאחזים בגלימתן.
התפיסה הזו חוזרת כל ספר בראשית. כאשר אברהם מתווכח עם שרה כיצד לחנך את יצחק, אומר הקב"ה: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". נקרא שוב: "כל אשר תאמר" – בכל תחום ובכל נושא היא תקבע. לא רק סביב חינוך הילדים ולא רק היכן לגור ולא רק באיזה אפיק השקעה לחסוך את הכסף – אלא בכל תחום תסמוך על האינטואיציה שלה. רש"י מסביר: "למדנו שאברהם היה טפל לשרה בנביאות". היא ראתה רחוק ממנו.
גם רבקה מזהה יותר טוב מיצחק את הבן הראוי לברכה, וכך כאשר יעקב מסתגר בעבודת השדה, רחל ולאה הן אלו שמגדלות את שנים עשר שבטי ישורון ומקימות את עם ישראל.
הקדושה היתרה של האימהות, באה לידי ביטוי ברור בחיים עצמם. המדרש מספר כי באוהלה של שרה, שרו דרך קבע שלושה ניסים: "ענן פרוש על האוהל, ברכה הייתה מצויה בעיסה ונר דולק מערב שבת לערב שבת". אולם כאשר שרה נפטרה, הניסים נעלמו יחד עמה – זאת למרות שאברהם המשיך להדליק נרות באותו האוהל, כפי ההלכה שבעל אלמן (ל"ע) מדליק נרות בעצמו.
הניסים חזרו רק כאשר האיר שוב האור על האוהל ורבקה הצעירה נכנסה פנימה. הגע בדעתך: ילדה צעירה החזירה את הניסים שלא נכחו אצל אברהם ויצחק.
ספר הזוהר מסכם (ג נב): "לא חשש אברהם על אשתו, אלא רק על עצמו חשש, כי לא ראה מלאך הולך עמו אלא עמה ואמר היא שמורה ולא אנכי … לכן אמר 'למען ייטב לי [לשון יחיד]' והיה צריך לומר 'ייטיבו לי' [המצרים לשון רבים]? אלא 'ייטב לי' – המלאך שהולך עמך".
