משה חי ישראלי, היה גבר בן 62 מהעיר חולון. בחודש מאי 2007 הוא רכב על קטנוע לכיוון צומת אזור ולא הבחין במשאית מערבל בטון נכנסת לצומת. משה התנגש במשאית ועף על הכביש. הוא שכב שרוע במרכז הצומת, אבל אף רכב לא עצר לידו. סרטוני וידאו מתעדים נהגים מתמרנים לעקוף אותו מימין ומשמאל, כאילו מדובר בענף עץ, ואיש אינו מעיף מבט על הפצוע למרגלות הקטנוע. חלפה דקה וחצי, עד שרוכב אופנוע רכן לידו וגילה שמאוחר מדי להציל את חייו.
האדישות הנוראה כיכבה בכותרות העיתונים, אבל אחד הנהגים טען להגנתו: "למה דווקא אני חייב לעצור? עשרות נהגים חלפו בצומת ומישהו אחר היה יכול לדאוג לו?".
זאת שאלה מוסרית שפוגשת את כולנו: מה היקף החובה שלי לאחרים? העולם מלא בעיות ואינני יכול לפתור את כולן. כל אתגר גוזל משאבים חיוניים ממני ומהקרובים אלי, ואיך אדע להחליט מה נוגע אלי ומה נשאר לטיפולם של אחרים?
פרשת "וישב" מעביר מסר משמעותי בסוגיה. פסוקי הפרשה האחרונים מספרים על נקודת השפל אליה התדרדר יוסף הצדיק. פוטיפר, שר הטבחים בבית פרעה, השמיץ אותו בעלילה פרועה ויוסף הושלך לבור הכלא.
בוקר אחד קם יוסף משנתו והבחין בשני שכניו לתא, כשפניהם מכורכמות. הוא פנה אל שר המשקים ושר האופים בשאלה: "מדוע פניכם רעים היום?". הם סיפרו על חלומות טורדניים המציקים להם ואינם יודעים כיצד לפרש אותם. יוסף הקשיב בסבלנות לפרטי החלומות ופתר אותם. בהמשך יתגלו הפתרונות כנבואה מדויקת שצפתה את העתיד.
מה גרם ליוסף להתעניין במצב רוחם? הרי לא מדובר היה בקבוצת "לו הצדיקים הנסתרים", אלא בשני פושעים נוכרים שהושלכו לבור הכלא ומה לצדיק כמותו ולסיפורי הלילה שלהם? גרוע מכך: הרי שני השרים היו חלק מהחונטה ששברה את רוחו? הם היו שרים בארמון פרעה ומרעיו של פוטיפר, האיש שעולל ליוסף את כל הרוע – ומה לו ולשמחת החיים שעזבה אותם?
הרבי מליובאוויטש מאיר (שיחת וישב תשלד): העובדה שיוסף הבחין במצב רוחם הדיכאוני – חייבה אותו לסייע להם. הוא ראה את פניהם הנפולות והראייה הפכה את הבעיה שלהם לבעיה שלו. אדם אינו אמור לפתור את כל הבעיות בעולם, גם יוסף עצמו לא כילה את זמנו בשיחות עם רבבות אסירי הכלא, אבל השבר של שני אלו בלט לעיניו – והראייה הייתה קריאה מלמעלה לגלות אמפתיה.
ההשגחה העליונה מדברת אלינו דרך הסיטואציות שנופלות לפתחנו. ההזדמנויות שאנו מקבלים, כמו גם בקשות עזרה אישיות וספציפיות, הן קולה של ההשגחה המכוון אל שליחות חיינו.
הדברים בולטים בלשון רש"י במקום אחר (ויקרא יט,טז): "לא תעמוד על דם רעך – לראות במיתתו ואתה יכול להצילו". רש"י מדגיש כי ראיית המצוקה מחייבת התייחסות. העובדה שהבעיה נפלה בחצר שלי, היא קריאה מלמעלה לעצור ולשים לב.
בסופו של דבר, האמפתיה הקטנה של יוסף, הפכה את גורלו האישי וגורל העולם כולו. ארבע המילים ששאל "מדוע פניכם רעים היום"? היו רגע המהפך מנחיתה להמראה. יחלפו שנתיים ופרעה יחפש פותר חלומות ושר המשקים ייזכר באותו בוקר בבור הכלא וימליץ עליו לפרעה. יוסף ייקרא מהבור, יפתור את חלומות פרעה, יתמנה למשנה למלך מצרים ויציל את העולם מהרעב.
זאת הדרך לפתור את כל בעיות העולם. אילו כל אדם יתמקד במאה אחוז בבעיה הפרטית העומדת מולו, ועוד אחד יתמקד במאה אחוז בבעיה הפרטית העומדת מולו, וכך יעשה עוד אחד ועוד אחד – מצאנו פתרונות לכל בעיות הקיום.
אנו עומדים בערב ימי החנוכה, בהם כל אחד נדרש להאיר את "פתח ביתו מבחוץ". לעתים נדמה כי האור שהדלקנו קטן, אבל הסיפור של יוסף מזכיר כי נר אחד מאיר את העולם כולו. כאשר אדם מתחיל מהארת חלקת האלוקים הפרטית שלו – האור מתפשט ומתרחב ומאיר את שכניו, את סביבתו ואת העולם כולו.