עולם חדש קם אחרי המבול. בני נח ילדו צאצאים והצמיחו עמים. הם התרכזו בבקעת "שנער", באיזור עיראק של ימינו ופעלו להקים בה מגורי אבן.
בקעה היא מקום נמוך. אין בה הרים לחצוב אבן ולא "חומר סיד" להדבקת האבנים, שנעשה משריפת האבן וגיבולה במים. בני האדם הפגינו יצירתיות ולראשונה בהיסטוריה יצרו אבן ומלט סינטטיים: "הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והַחֵמר היה להם לחֹמֶר". הם הפיקו לבנה מעפר ויצרו ממנו "חימר" להדבקת הלבנים.
משם עברו למשימה הבאה: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ". נקים עיר ובמרכזה מגדל שראשו בשמים ונעשה לנו שם שימנע את הפצתנו על פני הארץ.
אולם התוכנית נתקלת בהתנגדות עזה מהשמים: "ויאמר ה' הן עד אחד ושפה אחת לכלם ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות: הבה נרדה וְנָבְלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו". ה' מבלבל את שפתם והורס את התקשורת ביניהם. האחדות הופכת למלחמה והם מתפזרים בארץ.
התמיהות מתבקשות: מה תפקיד הלבנים והחימר בעלילה?. מה מטרת הקמת המגדל שראשו בשמים? ומה פשר ההתנגדות האלוקית ליוזמה האנושית?
המהרש"א (סנהדרין קט,א) משרטט את התוכנית: אנשי המגדל היו צאצאי השואה. הם היו נכדי נח ששרד את אסון הטבע החמור בהיסטריה. בהיותם עובדי עבודה זרה שהכעיסו את ה' – חששו שהאסון הבא מעבר לפינה והעולם יחזור לתוהו ובוהו.
כוונתם הייתה לגלות את מנגנוני ההפעלה של הטבע וכך למנוע מהקב"ה לייצר אירועים אקוטיים. אם ילמדו כיצד לנהל את העננים ולפזר אותם, הבורא לא יוכל לרכז את העננים ולהוריד מבול זלעפות.
המצאת הלבנה והחימר, העניקה את הביטחון שזה אפשרי. בפעם הראשונה בהיסטוריה, האדם החליף את האלוקים ויצר חומרי בניין סינטטיים – במקום החומר הטבעי שנברא יש מאין בששת ימי הבריאה. אם עד עתה נאלץ האדם להתפלל להשגת אבן לבנייה, עכשיו פנו אל אנשי המדע שייצרו תחליפים מעשי אדם. המגדל הענק עד השמים, יהיה סמל לעצירת התפשטות הכוח האלוקי ומניעת האפשרות להענשת האדם.
הגישה המדעית הגאה, לא נעלמה עם פיזור המגדל. כותרת עיתונות פיקנטית מהשנים האחרונות, מזכירה משהו מן העבר: "ביל גייטס רוצה להיות אלוקים: משקיע בחברה שמתכננת לסלק הוריקנים באיבם, על ידי הפחתת הטמפרטורה של פני האוקיינוס".
אולם התוכנית שלהם נעצרת והם נפוצים על כל הארץ. הקב"ה מפזר אותם מהטעם הפשוט: כי הם שכחו מהם נועדו להיות. המדען אינו האויב של ה', אלא ההיפך: ההתגלות של ה' בבריאה. חוכמתו ותבונתו של המדען הם הידיים הארוכות של ההשגחה העליונה כדי לשכלל ולבסס את הקיום.
הציווי הראשון שהטיל הקב"ה על האדם הוא: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה". הביאו רפואה והאריכו את החיים. מנעו סכנות ותשפרו את הקיום. בהתחלה האלוקים יצר ניסים עבור האדם ואחר כך יוצר האדם ניסים בשירות האלוקים.
הדרך של המדען אל האלוקים, היא קלה יותר מאשר דרכו של האדם מן השורה. הוא מכיר לעומק את חוקי הטבע, שהם שירה מופלאה לחוכמת הבורא. העולם פועל לפי חוקים פיזיקליים מדויקים, שאם אחד היה שונה מעט מזעיר, לא היו יכולים להיווצר חיים. אם העולם היה מעט קרוב לשמש – היה נשרף. אם היה מעט רחוק מהשמש – היה קופא. אם כוח הכבידה היה מעט יותר חזק – הכוכבים היו נופלים ואם היה חלש – לא היו נוצרים.
עלינו להודות לאנשי המדע, שעוסקים בשיפור חיינו והם אמורים להכיר בענווה בתפקיד הנעלה שהטיל עליהם הבורא.
