ספר הזוהר מטיל פצצה היסטורית, שסותרת את מה שאנו יודעים על שורש קיומנו. בעוד שרגילים לייחס את היותנו לאברהם אבינו, מקים אומתנו, ספר הזוהר רואה את הדברים אחרת (זוהר חדש תולדות):
"כיון שמילאו פלישתים הבארות בעפר, חזרו בני העולם (שהתגיירו בידי אברהם) לעבוד עבודה זרה, והיה העולם שמם ולא ידע איש מהקב"ה. כיון שבא יצחק ושב וחפר את הבארות של אביו, חזר העולם לתיקונו ולימד את בני העולם לדעת מהקב"ה".
מתברר שמהפכת התשובה של אברהם, נשכחה לחלוטין עם לכתו מהעולם. בעלי התשובה חזרו לסורם ואל ההרגלים הרעים מהם באו. רק תנועת התשובה שהוביל יצחק, אבינו השני, הייתה בעלת יסודות איתנים ששרדה את הדור השלישי והרביעי ועד ימינו.
רמז לכך נמצא בסיפור חפירת הבארות: אברהם הגיע לארץ גרר והקים חברה משגשגת לקידוחי מים. אולם הפלישתים סתמו את בארות אברהם והמלאכה נקטעה. השנים חלפו ויצחק חידש את עסקי חפירת הבארות בהצלחה רבה. הוא פתח בארות חדשים ואף חשף את בארות אביו שסתמו פלשתים. החפירה הגשמית הייתה רמז לחפירת האמונה החיה, הזורמת מתחת לפני השטח. בעוד שחפירתו של אברהם הייתה זמנית בלבד, יצחק השכיל לחפור נכון ולהנציח את זרימת המים החיים.
מה הסוד החינוכי של יצחק? זאת הרי הסוגייה החינוכית החשובה ביותר: איך יוצרים חינוך שחודר בלב התלמידים ויישאר בליבם גם אחרי שישכחו את מה שלמדו בבית הספר? בלשון החכם מכל האדם, מהי העצה לכך ש"גם כי יזקינו – לא יסורו ממנה"?
אדמור"י חב"ד לאורך הדורות מפתחים יסוד מהותי (ליקוטי שיחות טו/194): אברהם דיבר ויצחק הקשיב. אברהם מילא אולמות וסחף את הקהל בכריזמה הכובשת שלו, בעוד שיצחק העביר את המיקוד אל התלמידים ואתגר אותם לחשוב בעצמם ולמצוא את האמת העמוקה המסתתרת בתוך תוכם.
כל מהפכה טעונה שני שלבי הטמעה: חשיפה והפנמה. אברהם ביצע את השלב הראשון בהצלחה משנת עולם. הוא התייצב בעוז בכיכרות העיר ופרסם את שמו של האלוקים. אבל אף אחד אינו משתנה מהקשבה. מהפכה שמבוססת על קבלה, תחזיק מעמד רק בנוכחותו של המנהיג הכריזמטי ותיעלם אחריו.
אדם משתנה רק כשהוא צומח ועושה בעצמו. כשהוא פורץ את הגבולות ומגלה תובנה חדשה אודות עצמו. יצחק העביר את המוקד אל השומעים ונתן להם מרחב לצמוח. הוא עודד את תלמידיו לשאול, לחקור, להפיץ אמונה בעצמם ולחוות הצלחה.
נחשוב על השאלות של עשו, שהתפרסמו בתור "היאך מעשרים את המלח ואת התבן". בדורו של אברהם, לא שמענו את הבנים מדברים עם האב. איננו מכירים שיחות בין אברהם לילדיו, כי אברהם כראש וראשון למהפכנים, תפס את כל המרחב. אולם בביתו של יצחק נולדה מציאות חדשה: עשו. עשו שואל, עשו חוקר, עשו מחפש את הנתיב שלו לקב"ה. יצחק ראה עצמו רק כפנס, שמאיר את נתיבי החיפוש והחקירה של בנו.
זה הרגע המכריע בו האש שהצית אברהם נתפסה בעצים. האש הציתה גזעי עץ נוספים שמצאו את הלהבה האישית והם הציתו אורות רבים אחרים, שהאירו כשלהבת העולה מאליה.
המסר החינוכי חשוב ומכריע: חינוך אינו מתן הרצאות. נאום טוב ואפילו שיעור מרתק, אינם חורשים מסילות ארוכות טווח בלב התלמידים. חינוך הוא לעודד תלמיד לפרוץ גבולות וללכת אל מעבר לרגילות של עצמו. בפעם הראשונה שהוא ניצח את ההרגל, שבר מוסכמה וכבש יעד – הוא טיפס מדרגה שתשנה אותו לנצח.
