המלאכים ששלח יעקב לעשו, שבו עם בשורות קשות: "באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו". עשו לא שכח ולא סלח את הפגיעה מלפני עשרות שנים והוא מלווה בארבע מאות שכירי חרב לפגוע במשפחת יעקב.
התגובה של יעקב קיצונית: "ויירא יעקב מאוד וייצר לו". יעקב מתמלא יראה מזעם אחיו, ויותר מכך: "וייצר לו". לחץ ומחנק אופפים את ישותו.
כיצד נבהל הצדיק מפני הרשע? היכן הביטחון המוחלט בקב"ה, שהושיע אותו מכל צרותיו ויושיעו גם הלאה?. הנצי"ב, רבי נפתלי צבי ברלין, יורשם של גאוני ליטא בראשות ישיבת וולוז'ין המעטירה, חודר אל עמקי הנפש (העמק דבר): "ויירא יעקב מאד – נפל פחד בלבבו, ויצר לו – מזה שנפל פחד בלבבו הצר לו, כי הבין שרעה נגד פניו".
יעקב פחד מהפחד. הוא לא חשש מעשו, כמו שנבהל ממדרגתו העצמית, כביכול, שהעידה שמא אינו ראוי לחסדי שמים. העובדה שרגשות הפחד האפילו על האמונה והביטחון המוחלטים בה' – העידה על 'פגם' כביכול בשלמותו העצמית.
לא באנו לדון ביעקב אבינו, "המובחר שבאבות". מטרתנו לדבר עלינו והפירוש הליטאי מגדיר היטב את צעקת היסוד של היהודי העובד ה': הפחד מרגשות הלב הלא-מתוקנים.
אדם משתדל להיות בסדר, ממלא את המוטל עליו באופן מעשי, אבל מבוהל מעצמו. הוא נבוך מול עומק הקרע בין עולמו המעשי לעולמו הרגשי. הוא מדבר על אמונה וביטחון, אבל כל רעש מקפיץ אותו בחרדה. הוא מדבר על ביטול וענווה, אבל כל דגדוג בכבודו מסעיר אותו. הוא מפלפל בתורה בהעמקה, אבל תאוות החומר מציפות את התודעה שלו.
כיהודי של אמת הוא זועק את זעקתה של רבקה: "למה זה אנכי"?. היכן ה"אני"? מה לי מהידיים והרגליים הפועלות כהלכה, אם רגשות הלב בוערים במקומות אחרים?. המרירות מולידה ציניות עוקצנית ומכבה את החשק להתמדה והתעלות בעבודת ה'.
ובכן, האם יש מפתח לשליטה בעולמנו הפנימי?
ספר ה"תניא" מציע תשובה גדולה, ששינתה את העולם. כיום, כל ראש ישיבה, איש נפש ופסיכולוג, אומר אותה כדבר המובן מאליו. אבל רבינו הזקן הקדים ובנה תפיסה האומרת, שהשכל הוא אבי הרגשות והרגשות הן תולדות השכל. בעברית: "הלב הוא מה שאתה חושב".
אף שהרגש נתפס כתגובה ספונטאנית חסרת מעצורים, האמת היא שהרגש יושב על תפיסה שכלית. לכן המפתח נמצא בראש. אדם ששואף להזדהות והרמוניה פנימית, מוכרח ללמוד את מציאות האלוקות, לקרב אותה לשכלו ולהרהר בה בדעתו. כאשר הוא מגביה את האופקים של התודעה, מתבונן בקשרים היסודיים בין האלוקות והעולם, מעמיק ברבדים הנסתרים של התורה ובמשמעויות הפנימיות של כל דמות ואירוע בתנ"ך – הוא חי בעולם קדוש ומארח את השכינה בתודעתו. אדם נמצא איפה שמחשבתו נמצאת וככל שהמחשבה תפוסה בעולמות נעלים – כך העולם הזה מציק פחות.
רבינו הזקן מסר נפשו על שיטת "חב"ד", שיטת בניית הקשר עם האלוקות באמצעות "חכמה, בינה, דעת". רבינו טען שאין דרך אחרת לחיות חיים מלאים של קדושה. בעוד שחבריו הדגולים, תלמידי ה"חבריא קדישא" שהסתופפו יחד עמו בשולחנו של "המגיד ממעזריטש" – שאף יום פטירתו חל ביט כסלו – דגלו בשיטות תובעניות פחות, כמו הסתמכות על להט אש הצדיק, חזרת וארטים קצרים וחדים שמעוררים התלהבות, ושמחה וריקודים שמעוררים רגש – רבינו טען שהכול זה ערימת קש שבוערת באש. היא ניצתת בקלות ונגמרת באותה קלות.
המפתח לאיזון פנימי נמצא במוחו של האדם ורק הוא יכול לשנות את עצמו. הנתיב עובר דרך למידה מתמדת, העמקה והפנמה בתורת האלוקות, שמייצרת הרמוניה בין השכל והלב, בין ה"אני האידיאלי" ל"אני הריאלי", בין מה שאני אמור להיות ובין מה שאני בפועל.
לשאלת הבעל שם טוב הקדוש למשיח צדקנו, "אימתי קאתי מר", השיב המשיח בהיכלו בגן עדן: "לכשיפוצו מעינותיך חוצה". אנו כמהים לגאולה והנה סיבה חיונית להעמיק עוד יותר בתורת החסידות ולזכות לאור עולם בקרוב ממש.