מה פשר הדממה שנופלת על יוסף? כיצד אינו משגר מכתב לאביו עם עדכון כי הוא חי וקיים במצרים? הוא עבר גלגולים קשים שאין עט שיוכל לתאר אותם, אבל בדרכה המופלאה של ההשגחה העליונה, טיפס אל גג העולם והתמנה למשנה למלך מצרים?.
מי כמותו הכיר את אהבת הנפש של יעקב אליו? מי עוד היה מסוגל להעריך את שברון הלב של אבא, מול הכיסא המיותם של בן הזקונים שנעלם בפתע? כיצד יוסף חי במנותק בארמון פרעה?
ומה המטרה במסע ההתנכרות הקשוח שהפעיל כלפי אחיו? מדוע מאשים אותם בריגול, אוסר את שמעון בבית האסורים ולבסוף מעליל עלילת גניבה חמורה על בנימין – האח האהוב מאימא רחל, שלא היה שותף במעשה המכירה?
האברבנאל, הרלב"ג והאלשיך, מפתחים מהלך גאוני בבסיס התוכנית ארוכת הטווח של יוסף. הרבי מליובאוויטש מתמצת כך (קונטרס יג אייר תשנ"א): "יוסף ציער בתחילה את אחיו, בכדי שיתכפר להם העוון שמכרוהו".
יוסף השתוקק לשלוח אגרת לאביו עם תהפוכות החיים שעברו עליו. לא יתכן אחרת. אבל הוא בלם את רגשותיו והמתין לשעת הכושר. יוסף ידע שאסור להשאיר את הפרק הקודם פתוח. אי אפשר להקים את עם ישראל על מצע של עשרה אחים שמתאכזרים לאח צעיר, זורקים אותו לבור נחשים ועקרבים ומשליכים כזוג נעליים לידי הגויים.
יוסף זכר את המטרה לשמה נשלח באותו יום גורלי בחברון בו הכול התחיל: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר". אבא שיגר אותו אליהם, במטרה לחזור עם שלום בין האחים. להקים מחדש את האחווה, כשהבנים מוסרים נפשם זה למען זה.
לכן יוסף אינו יכול לשוב אל אביו, עד שהשליחות תושלם בגמר טוב. הוא מבקש לתת להם הזדמנות להפוך את מה שקרה באותו לילה נורא על יד שכם ולאתחם את היחסים. לשם כך, מתכנן להעמיד אותם שוב באותה הסיטואציה: שוב יווצר קרע בינם ובין אחד האחים, אותו אח יגרום להם נזק ויעורר את הפיתוי להתנער ממנו – אבל הפעם יתעלו על הזעם וייאבקו כאריות למענו.
כשהם מופיעים לפניו בבקשת אוכל, יוסף פותח בפעולת ריכוך ראשונה. הוא מטיח בהם: "מרגלים אתם, לראות את ערוות הארץ באתם!". "מרגל" הוא אדם שחי חיים כפולים. הוא מציג חזות אחת ומסתיר את ההיפך. יוסף רומז: 'תפסיקו עם ההכחשה. מכרתם אח לעבד וטשטשתם ראיות. הצגתם כתונת טבולה בדם ואמרתם 'טרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו".
יוסף ממשיך ומשאיר את שמעון במעצר. כך מכה ישירות על הפצע הפתוח. שוב הם ייאלצו לשוב הביתה בלי אחד מהאחים – אותו אח שבמקרה היה זה שאחז את יוסף והשליך אותו אל הבור. הפעם יצטרכו להביט בעיניו של אבא ולהסביר את היעלמותו של שמעון.
התרגיל מצליח: בפעם הראשונה הם פותחים את המורסה. לאחר 22 שנה של מחיקת הלילה ההוא, הם נשברים בווידוי חרטה מול בור הכלא במצרים: "אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו".
בשלב השלישי, יוסף מעליל עלילת גניבה על בנימין ומעניק להם את האפשרות החוקית להתנער ממנו. יהודה היה יכול לטעון כי ערב לאדם ישר ולא לנער רקוב שמעז לגנוב את גביע הכסף של שליט מצרים'.
אולם מתרחש מהפך שלם. יהודה עומד בניסיון ומכריז: 'לא עוד! מה שקרה לפני 22 שנה, לא ישוב על עצמו. אז הפקרנו אח ועכשיו אני אכנס כעבד במקומו או אשוב עמו ביחד הביתה'.
זה הרגע לו מייחל יוסף כבר 22 שנה. הוא פושט את המסכה ומפציר: מהרו והורידו את אבא ואבשר לו כי השליחות הושלמה. 'ראיתי את שלום אחיי ואת שלום הצאן והשבתיך דבר'!.