תחום אחד חסר בתורה. זה חיסרון זועק לשמים, שאי אפשר להתעלם ממנו: ההתעסקות במה שקורה לנו אחרי תום החיים בעולם הזה.
בעוד שהתורה מתייחסת לכל רגע בחיים, קטן כגדול, ומעניקה זווית ייחודית לכל אירוע וחוויה, היא עוצרת בחדות ברגע המוות ואינה אומרת דבר על מה שמתרחש אחר כך.
התהייה הזו בולטת במיוחד בפרשתנו, העוסקת בברכות וקללות. הפרשה מציגה חוזה עבודה בין הקב"ה והאדם, עם מתן שכר מופלא למקיימי רצון ה', מול עונשים חמורים לעוברים על רצונו, חלילה. הפסוקים מפרטים את השכר והעונש לפרטי פרטיהם והם יינתנו בכל תחומי החיים – בריאות, פרנסה, ביטחון ושלום.
הדבר המדהים הוא, מה שלא מוזכר בכלל: השכר והעונש בעולם הבא. הגמול הרוחני שיינתן לנשמה, לאחר שנפרדת מהגוף ועולה לעולם העליון. התורה מתעלמת מהבטחות הנביאים וחז"ל על העולם שכולו טוב והעולם שכולו רע, חלילה. מתענוג הנשמה האינסופי בגן עדן, כשצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה, מול ייסורי הנפש הנוראיים בכבשן הגיהינום.
התמיהה עולה מאליה: כיצד מניחים את העיקר ועוסקים בטפל? בלשונו של רבי יוסף אלבו בספר העקרים (מאמר ד לט): "הספק אשר לא סרו ראשונים ואחרונים להסתפק בו: למה לא נזכר בתורה היעוד הרוחני בפירוש, כמו שנזכרו היעודים הגשמיים?".
הכלי יקר בפרשתנו (פסוק יב) מצטט שבעה הסברים מכל גדולי בעלי המחשבה לדורותיהם. דוגמת האבן עזרא שעונה בפשטות: התורה מדברת להמון העם, שרגיל לעבוד על בסיס מזומן. על סמך שכר ממשי כאן ועכשיו. אבל האדם הממוצע מתקשה לנצח את יצרו על סמך הבטחות עתידיות לעולם מופשט. לכן התורה מתמקדת בגמול גשמי שמשולם מיד בעולם הזה, ומתעלמת מהגמול הרוחני שמשולם רק בעולם הבא ('שוטף פלוס מאה עשרים…'). מה שנחסר במסגרת המצומצמת של התורה שבכתב – מקבל הרחבה בדפי התורה שבעל פה.
נצטט הסבר נוסף ומשנה חיים, מבית המדרש החסידי (לפי ליקוטי שיחות חלק ה/244): התורה מתייחסת לעולם הזה, כי הוא זה שמעניין את הקב"ה. כאן נרקם הסיפור האמתי של הבריאה, לתקן עולם במלכות שד-י ולחבר שמים וארץ. להפוך חושך לאור ולהביא את האלוקים למקום שהוא אינו גלוי בו.
העולם הבא חשוב מאוד, אבל הוא חשוב בעיקר לאדם ולא לבורא. העולם הבא הוא עולם השכר על מה שעשינו בעולם הזה, והשכר מעניין את העובד. המעביד, לעומתו, מתעניין דווקא באולמות הייצור והתעשייה, היכן שמשנים עולם ומפיקים מוצרים מרהיבים המשדרגים את הבריאה.
הדברים מפורשים במסכת אבות: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". כלומר: העשייה לטובת המעביד בעולם הזה, חשובה לו יותר מכל קיום העולם הבא. בעוד שהשכר המשולם לעובד בעולם הבא, נעלה יותר מכל העונג וההנאה המושגים לו בעולם הזה.
ההתעסקות התורנית עם העולם הזה נועדה להפציר בנו להעריך כל רגע של חיים!. להבין שהחיים חולפים מהר ולכל רגע יש משמעות לדורי דורות. האדם בכליו המצומצמים אינו יודע להעריך בזמן אמת את מעשיו, אבל התורה עוסקת והופכת וחופרת בחיי העולם הזה, כדי להאיר את עינינו: העולם שנראה הכי נמוך, הוא למעשה העולם הכי גבוה שנוגע בכיסא הכבוד.
קדושת החיים היהודית היא מושג שאין לו שיעור. כל עם ישראל מחלל את כל מלאכות השבת, עבור אדם גוסס אחד (לא עלינו) שנותרו לו רגעים בודדים של חיים. שכן רגע אחד הוא נצח ואפשר לפעול בו תשובה ומעשה טוב, זה שישנה את המציאות ויביא לכולנו תשועה והצלה בקרוב ממש.
