המבצע לחיסול הנשק הגרעיני באיראן, נקרא בשם מעורר גאווה: "עם כלביא". המילים הלקוחות מנבואת בלעם, מתארות את חזון הנביא המדייני. בלעם עומד על ראשי ההרים ורואה את ההיסטוריה כולה. העתיד פרוש לפניו כמו ההווה ומכריז: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". ושוב: "עם כלביא יקום וכארי יתנשא".
האריה הוא בעל חיים מטעה. הוא ישן 22 שעות ביממה ורוב חייו עוברים בכריעה עצלה. האריה יכול לעבור אילוף, שהופך אותו לחיה צייתנית בקרקס. אבל האריה אינו מפסיק להיות אריה. שום שינה ארוכה לא תעקור את טבעו המלכותי. הוא נשאר נאמן לעצמו, מוביל ולא מובל.
פתאום יתעורר בו הגן המלכותי והוא יחריד את היער. שנים של אילוף אינן עושות בו רושם והוא לועג למאמניו. מדי כמה שנים מתפרסם סיפור על קרקס אריות שהפך לקרקס אימה. האריה נתקף בזעם ופגע במאלף. כאשר אוטובוס המבקרים ב"ספארי" ברמת גן, נכנס אל השטח הפתוח של האריות, המדריך מזהיר לא לזרוק אוכל. למרות שהם שנים מקבלים מבקרים ברוגע ואינם פוקחים עין, אי אפשר לדעת מתי תבוא ההתפרצות.
הדבר נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט שפט,ח): "אריה מועד לעולם". אדם שמחזיק אריה בביתו, חייב לקחת בחשבון שהאריה "מועד" להתפרצות ובעל הבית ישלם את מלוא הנזק. בעוד שבעלי חיים אחרים ניתנים לאילוף והם בבחינת "תם" שאינו אמור להזיק, האריה הוא בגדר "מועד לעולם", שאינו מקבל הוראות מאף אחד.
בלעם מכריז: אל תטעו בעם ישראל. אל תתרשמו מהנתונים החיצוניים. הם יהיו העם המוספד בהיסטוריה. האזכור הראשון שלנו מחוץ למקרא, מספר על מותנו חלילה. ב"מצבת מרנפתח", אנדרטת ניצחון שחקק "פרעה מרנפתח", מלך מצרים כמאה שנה אחרי היציאה משם ומתוארכת כ-1200 שנה לפני הספירה, חקוק על האבן: "ישראל אין זרע לו". אנו העם שלא אמור להיות.
מרדכי היהודי נותר היהודי האחרון, שלא השתתף בסעודת אחשוורוש. יהודה המכבי הוביל צבא בן אלפי לוחמים בודדים מול רוב העם שהתייוון. אחרי חורבן בית שני נותרו כמיליון יהודים אחרונים בעולם, אבל "עם כלביא יקום" ואנו כאן להספיד את מספידנו. בני הדת העתיקה בעולם, השורדים הטובים מכולם והיחידים שמלווים את ההיסטוריה כבר 3337 שנה.
כך ברמת היהודי הבודד: יהודי יכול להיסחף אחרי מה שפופולרי. הוא עלול להיגרר אחרי מדד הלייקים והשיתופים, אבל אל לנו לטעות בבן אברהם, יצחק ויעקב. הוא כורע כמו אריה ומזדקף כמו לביאה: גם בשכיבתו משאיר עין אחת פקוחה ורק חסר הניצוץ הנשמתי שיעורר אותו מעלפונו.
האדמו"ר הזקן אומר בתחילת ספר התניא: "והנפש השנית היא חלק אלוקה ממעל ממש". הנפש היהודית היא חלק מהאלוקים, כמו פלח תפוח שהוא עצמו תפוח. נשמתו היא שבב פנימי הקשור לעליונים והנשמה אינה יוצאת לחופש. היא עשויה להוריד את הראש זמנית, אבל זו רק שאלה של זמן, עד לכניסה מחודשת לפעולה.
לכן התשובה לשאלה "מהו יהודי", שונה מכל עם בעולם. בעוד שעמים מגדירים עצמם על פי מעשים ותרבות, היהדות עוברת בתורשה. היא תלויה רק באימא ממנה נולדת.
זה פלא: נוצרי שלא ביקר חמישים שנה בבית התכנסותם, אינו נחשב נוצרי. הולנדי שעבר לגור באמריקה, הופך להיות אמריקאי אחרי שני דורות. הוא רוכש שפה, תרבות וחברים ומקבל את הזהות המקומית. אבל יהודי נשאר יהודי גם אם במשך מאה דורות, לא היה נאמן ליהדותו המעשית, חלילה.
בלעם הסביר טוב מכולם: "כרע שכב כארי". אי אפשר לעקור מאריה את טבעו המלכותי. חסר רק החופר הנכון, שיחפור במקום הנכון וימצא את שורשו האלוקי. משם כבר תהיה השלהבת עולה מאליה.