ברחוב המרכזי בעירנו שוכנים שני דוכני פלאפל: "הפלאפל של שלמה" ו"חומוס צ'יפס סלט". ובעוד שדוכן הפלאפל של שלמה מלא באנשים והתור ארוך כאילו מדובר בחלוקת לחם בתקופת הצנע והקיצוב, אל הדוכן השכן נכנס סועד אחד בשעה. מה לא ניסו לעשות שם? הורידו מחירים, חילקו פלַיירים בתיבות הדואר, עברו לשמן קנולה, אבל דבר לא עזר. אנשים לא נכנסים. ככה זה: לאדם אחד הכסף נדבק, ולשני הוא לא מתקרב.
וכך מיליארדים של אנשים מסתובבים בעולם ומנסים לפלס את הדרך אל ההצלחה. כולם רוצים להצליח – לכבוש פסגות, ליזום, לקנות, למכור ולכבוש את המטרות שהציבו לעצמם. ובדרך, כולם משננים את אותם העקרונות והכלים, בגרסה זו או אחרת: לנצל את הכישרון שלך, לעבוד קשה ולהזיע, למַשְׁטֵר את עצמך במשמעת עצמית, לדחות סיפוקים, להתגבר על כישלונות ולהשקיע שעות ארוכות באימון מפרך.
הכול נכון וחשוב, אבל בדיוק כמו שיודעים הפלאפליסטים: לפעמים גם תעודה על הקיר מהטכניון לא מבטיחה הצלחה.
מה עוד אפשר לעשות?
ברכה שווה כפליים
היהדות מדברת על כלי חשוב וחיוני בדרך להצלחה: "ברכה משמים", ובארמית מדוברת: "סייעתא דשמיא". כי כשיש ברכה – יש הכול.
המהר"ל מפראג מציין כי השורש העברי של המילה "ברכה" הוא "ב.ר.כ" ושלוש האותיות הללו הן בעלי ערך מספרי כפול. נשים לב לנקודה משותפת בערך המספרי (גימטרייה) של כל אחת מהן: האות ב שווה 2, האות ר שווה 200, והאות כ שווה 20 – כולן כפולות של המספר הראשוני מאותו בסיס עשרוני.
יש כאן רמז מופלא: כשהברכה שורה, היא מכפילה את הערך של כל דבר. ברכה בכסף, למשל, גורמת שנדע לזהות עסקה נהדרת ולקנות במיליון שקל נכס ששווה פי שניים. כאשר שורה ברכה בניהול הזמן שלנו, בתוך יום אחד נספיק מה שמצריך יומיים. אבל כשהברכה חסרה או מסתלקת, חלילה, קורה בדיוק הפוך. ערך הכסף יורד ובקלות אנו עלולים ליפול קרבן לקנוניה אפלה ולהשקיע מיליון שקל בנכס ששווה בקושי חצי, או לבזבז יום שלם כדי לסדר עניין שהיה יכול להיגמר בחצי יום.
ובכן, איך מביאים את הברכה? כיצד נגרום לאלוקים להעניק סייעתא דשמיא?
האלוקים עוזר למי שעוזר לו
השאלה הבסיסית יותר היא: מה האלוקים רוצה? אם נדע מה הוא מצפה מאתנו, נוכל לעשות את הדבר הנכון כדי לגרום לו לרצות בשותפות אתנו.
חז"ל אומרים (מדרש תנחומא, פרשת נשא) כי האלוקים ברא את העולם כי הוא "התאווה להיות לו יתברך דירה בעולם התחתון [הנמוך]". כלומר: האלוקים מצפה שבני האדם יתקנו ויעדנו את העולם הזה ויהפכו אותו למקום קדוש יותר, מקום שהקדושה יכולה לחוש בו בנוח. הפרטים המדויקים כיצד לעשות זאת הם תרי"ג מצוות התורה. כמו לנהל חיי מסחר הוגנים, לא לשקר, לא לגנוב ולא לרמות; להיות ישר בעסקים ולהתייחס לעובדים כיאות; להניח תפילין, לשמור שבת ולנהל חיי משפחה טהורים.
ומעל הכול, יש סגולה אחת שהקדוש ברוך הוא עצמו מבטיח לערוב לה: צדקה, צדקה ושוב צדקה. הנביא מלאכי מתחייב בשמו של הקדוש ברוך הוא (ג, י): " וּבְחָנוּנִי נא בזאת, אמר ה' – אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". אלוקים כאילו אומר לנו: "תנסו אותי. אני מוכן לעמוד למבחן. רק תתנו צדקה למי שזקוק לה, ואני מבטיח כי תראו ברכה בחיים בכלל ובעסקים בפרט".
הרעיון הוא פשוט: האלוקים עוזר לאלו שעוזרים לו לממש את המטרות שהוא הציב בבסיס הבריאה – ומתן צדקה הוא אחת המטרות החשובות ביותר. אין כמו נתינה לאחרים כדי להפוך את העולם הזה למקום שנעים לחיות בו, וחשוב הרבה יותר – ל"דירה" ומשכן לאלוקות. במקום לנצל את הכסף לטובת בניית האגו האישי ולטיפוח הנאות ומותרות, אנו מגלים רגישות למצוקתו של הזולת ונהנים לשמח אותו.
כמובן, לא קל להכניס את היד לכיס ולפזר את מה ששייך לנו ולילדינו. בעברית, למילה "דמים" יש משמעות כפולה: גם כסף וגם דם, משום שבכל מטבע שצברנו בארנק השקענו המון, ירקנו דם כדי להשיג אותו, גם יזע ודמעות. אבל החשיבה הנכונה היא שמתן צדקה איננו בא על חשבוננו, גם לא על חשבון דמי הכיס של ילדינו או החופשה המשפחתית המתוכננת בקפריסין. משום שהנתינה חוזרת אלינו בגדול, ופי כמה וכמה.
מי שחולק את ההצלחה שלו עם אחרים, גורם לכך שהאלוקים יגדיל את ההצלחה שלו, כדי שבמעגל חוזר ואינסופי הוא יוכל להמשיך ולחלוק את הצלחתו עם אחרים, ולעשות זאת עוד יותר, הרבה יותר.
כשאנחנו משתפים – אנחנו שותפים. הענקה ונתינה לאחרים זו הדרך הכי טובה להכניס את אלוקים כשותף אסטרטגי פעיל בתוך חיינו ולקבל ברכה בעמלנו – ומי לא רוצה את השותף הכי טוב בעולם?
