"נזיר" הוא אדם שהתעורר בלהט קדוש וחפץ להתרחק מחיי החומר. ה"נזירות" מחייבת אותו להימנע משלושה מעשים אסורים: שתיית יין, גילוח שיער והתקרבות למתים. במקרה שהנזיר עבר על האסור, עליו להביא "קרבן אשם" על חטאו.
"שמעון הצדיק", שכיהן ארבעים שנה ככוהן גדול, מספר על הגישה שלו לתופעת הנזירות (נדרים ט,ב): "מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא, אלא אשם אחד בלבד. פעם בא נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים, טוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי, מה ראית להשחית שערך הנאה? אמר: רועה הייתי והלכתי למלא מים מן המעיין. הסתכלתי בבבואה שלי שהשתקפה במים ופחז עלי יצרי (בחטא). אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך? נשבעתי ש(אגדל את השיער פרא ובסוף תקופת הנזירות) אגלח לשמים. אמר שמעון הצדיק: עמדתי ונשקתיו על ראשו ואמרתי, ירבו כמוך נוזרי נזירות".
שמעון הצדיק מעיד כי התייחס בשלילה לתופעת הנזירות. הוא מעולם לא לקח את החלק המגיע לו ככוהן בבשר קרבן הנזיר, חוץ ממקרה אחד של נזיר מהדרום.
הרבי מליובאוויטש מוצא כאן מדריך לצמיחה והתקדמות רוחנית (שיחות קודש תשמ ב/8): הנזיר לוהט באהבת ה', הוא שואף לפרישות מכל עיסוק חומרי שיסיח את דעתו. הקיצוניות נתפסת כמהלך נכון שירים אותו גבוה. האדמו"ר מקוצק הלהיב את חסידיו לעבודת ה' פורצת מגדרי הנורמה ונוקבת אמת עד התהום. הוא אמר: "סוסים הולכים באמצע הדרך, בני אדם הולכים בצידי הדרך…". כלומר, דרך האמצע נועדה לחלשים ואילו החזקים סוחבים אל הקצוות.
אולם שמעון הצדיק סבר להיפך. ההקצנה לקצה הדרך היא אינה מעשית וגם אינה ראויה. היא פועלת כנגד דרך הטבע ולא תחזיק מעמד, והיא גם בריחה מהמערכה לה נועדנו – לרומם את העולם והחיים עצמם.
הדרך הנכונה לטפס במדרגות היראה היא אחרת. שמעון הצדיק מציג את שיטתו השלמה בתחילת פרקי אבות: "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". "העולם עומד", קרי הבסיס לעבודת ה' יציבה, מוצקה, היוצרת שינויים מהותיים לאורך זמן היא: "התורה, העבודה וגמילות חסדים".
בפשטות: עקביות, עקביות ועקביות. היהדות בנויה על שחרית, מנחה וערבית. על פרק לימוד תורה בבוקר ופרק נוסף בערב. כי 'האדם הוא מה שהוא עושה שוב ושוב'. כאשר יהודי מתחיל את היום בבית הכנסת, קוטע את עבודת היום לרבע שעה של תפילת מנחה וסוגר את היום שוב בבית הכנסת – הוא הופך להיות חלק מהבית. הקביעות יוצרת תזוזה של עוד מטר בכיוון הנכון ועוד מטר בכיוון הנכון – ואחרי שנה עומדים ביעד. העקביות מחוללת שינוי במוח, היא יוצרת הרגלים אוטומטיים והופכת לרוטינה שהם החיים עצמם.
המשנה מדגישה את שמו: "שמעון הצדיק". בניגוד לטבעו של 'בעל התשובה', המבקש סערה, מהפכה ושינוי מוחלט מהקצה אל הקצה. בלהט הבריחה מקולות העבר הוא מייחל לזרוק הכול ולהיוולד מחדש, הנה המשנה מדגישה: "שמעון הצדיק היה אומר". אם הנך רוצה לזכות במדרגת "צדיק", תתרחק מהקיצוניות ותלך במסלול של 'לאט אבל בטוח'.
שמעון הצדיק קיבל שכר באותו המטבע. מסכת יומא (לט,א) מספרת: "ארבעים שנה ששימש בכהונה גדולה – היה גורל לה' עולה בימין של כוהן גדול, לשון של זהורית מלבין ונר מערבי דולק. מכאן ואילך פעמים כך ופעמים כך". מי שהתמיד בסדר ויציבות – נענה בסדר ויציבות.
עם זאת, ישנו חריג אחד: כאשר עומד אדם על פי חטא והתמכרות סוחפת אותו למטה חלילה, כמקרהו של הנזיר מהדרום, כאן נדרש צעד קיצוני של בריחה מהחיים למשך זמן קצוב. אבל החריג אינו מעיד על הכלל ואינו הדרך המומלצת לאדם מן השורה.
בעומדנו במוצאי "חג מתן תורתנו", נזכור את המסר: תוספת קטנה בלימוד התורה, קבועה ומתמדת מדי יום, תחולל שינוי משמעותי – יותר מכל קפיצה קיצונית שתחלוף עם הרוח.