איך מחנכים ילד ללימוד תורה?. כיצד גורמים לבן הדור הבא להגדיר את זהותו העצמית כ'יהודי של תורה' ולהטמיע שיעורי תורה קבועים בסדר יומו?.
פרשיות "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע", מלמדות עיקרון ראשון במעלה. נאמר: "ושננתם לבניך, ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", ושוב: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". הפרשיות מצוות על חינוך הילדים לתורה וכן על לימוד של האבא בעצמו.
מעניין שהתורה מקדימה את החובה ללמד את הילד לפני הלימוד של האבא בעצמו. מדוע?. הגאון רבי יחיאל יעקב וויינברג, בעל ה'שרידי אש' וראש הרבנים בגרמניה לפני המלחמה, מעניק פירוש משמעותי ('לפרקים' פרשת ואתחנן). הרבי מליובאוויטש חיבב את הפירוש והורה אותו בשיחות "יחידות" פרטיות להורים ומחנכים:
"ושננתם לבניך" – כיצד? על ידי ש"ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". ושוב: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" – כיצד? כאשר אתה תלמד בעצמך "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". התורה אומרת לאבא: תהיה בעצמך מה שהנך רוצה שהילד יהיה. תממש בצורת החיים שלך את צורת החיים שאתה חולם שהילד יחיה בה.
חינוך הוא לא לתת דרשות, להעניק פרסים או לגעור גערות. גם לא לצפות שיתרחשו ניסים בדור הבא. זה עובר מעל הראש של הילד ויחלוף ביום שיעזוב את הבית. חינוך הוא להיות המסר. כאשר הילד רואה את האבא לומד תורה, בבית ובדרך, בבוקר ובערב – הוא קולט מהו הישג ראוי ובעל ערך. כאשר אבא עוצר את סדר היום ונכנס אל חדר העבודה כדי ללמוד שיעור גמרא עם חברותא או עוזב את הבית ויוצא לבית הכנסת ללמוד – הילד סופג לתוך נפשו את ההבנה "כי הם חיינו ואורך ימינו".
כך וקל וחומר כאשר אימא מתלבשת ויוצאת לשיעור תורה – הילד מעכל אל תוך תוכו את מהות החיים. 'אימא שלי לא הולכת לקניות, היא לא יוצאת לבילוי עם חברות, היא הולכת ללמוד. כי לימוד מעניק יראת שמים'. זה לא יישכח ממנו לעולם, גם כאשר ישכח את כל מה שלמד בבית הספר.
ספר "שופטים" מספר על ההכנות להולדת שמשון הגיבור. מלאך אלוקים התגלה אל "אשת מנוח" ובישר כי בקרוב תהרה בן שעתיד להיות איש ענק, שיושיע את ישראל מיד פלישתים. המלאך מדריך אותה לגדל את הילד בקדושה ובטהרה, יין לא ישתה וסכין גילוח לא תעלה על ראשו.
המלאך מוסיף ומורה לאישה עצמה להיזהר בכל האיסורים הללו מרגע ההיריון: "הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל-תֹּאכְלִי כָּל-טָמֵא … כִּי נזיר אלוקים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן-הַבָּטֶן". כאן נמצא יסוד היסודות של החינוך היהודי: אם אימא רוצה להעביר מסר – היא חייבת להיות בעצמה המסר. היא אינה יכול לחנך ילד לנזירות, אם היא עצמה נהנית מיין טוב. רק מי שחיה חיי פרישות – יכולה לגדל נזיר אלוקים שיושיע את ישראל מיד צריהם.
הגאון רבי יצחק הוטנר, היה מגדולי התורה הידועים בדור הקודם. ראש ישיבת "חיים ברלין בניו יורק" ומחבר סדרת הספרים "פחד יצחק". הרב הוטנר שקד על התורה יומם ולילה ובבגרותו כשהתקשה לעמוד בראש הישיבה, עלה לירושלים ושימש כנשיא "מכון ירושלים".
תלמידיו התעניינו לפשר מסירותו העמוקה לתורה והוא השיב: "זה הכול מאימא שלי. אבא היה סוחר ונעדר לתקופות ארוכות מהבית. אימא גידלה אותנו לבדה ודוק של בדידות היה מתוח על פניה. פעם הגיע שליח והביא חבילה מאבא. שרשרת פנינים נהדרת לאימא. כילד בן תשע הבטתי בה וייחלתי שתענוד את השרשרת ותיראה שמחה לרגע. אבל היא הניחה את השרשרת בצד ואמרה לי: 'איצ'לע, בשבוע הבא תערוך סיום מסכת ויהיה לי חג. אז אענוד את השרשרת'. באותו רגע קלטתי מהם חיים בעלי ערך…".
