הבחנתם פעם בצורת עמידת המזוזה על משקוף הדלת?. הספרדים קובעים את המזוזה כשהיא ניצבת זקופה על המשקוף. האשכנזים, לעומתם, קובעים את המזוזה כשהיא חצי שכובה ונוטה אלכסונית.
הגישות הללו מופיעות גם בהנחת ספר התורה בבית הכנסת. ספר התורה הספרדי, ניצב פאר על בימת הקריאה לגובה, בעוד ספר התורה האשכנזי מונח בחצי שכיבה על בימת הקריאה, שעשויה בצורה אלכסונית.
הגישה האשכנזית היא יצירת פשרה בין עמדות רש"י ורבינו תם על הגמרא. הסבא והנכד חולקים אודות צורת העמדת המזוזה הנכונה (מנחות לג,א). רש"י סובר כי המזוזה צריכה לעמוד זקופה לאורך, בעוד רבינו תם סובר להיפך: היא שוכבת לרוחב הפתח. האשכנזים מעמידים פשרה בין גדולי העולם וקובעים את המזוזה באלכסון. כך היא גם קצת עומדת כשיטת רש"י וגם קצת שוכבת כרבינו תם.
זו הדרכה רבת משמעות: הדרך הנכונה לנהל בית יהודי היא יצירת פשרה בין בעלי הבית. מערכת יחסים בריאה היא כזו בה כל המעורבים נותנים ביטוי לנטיות הלב. הבעל והאישה מקיימים דיון אודות סוגיה העומדת לפתחם, כל צד מקשיב בתשומת לב לדברי הזולת, שוקל כמה רגעים את הדברים ברצינות הראויה ולבסוף נוצרת גישה מאוזנת המשלבת את שתי הגישות.
כך בלימוד התורה: המאמץ הכביר לפענוח חכמת האלוקים, צריך להיעשות עם "חברותא". מול לומד עם גישה שונה, המציג "איפכא מסתברא" לעמדה האינסטינקטיבית שעולה אצלי. הקושיה, ההסבר, הדחייה, הניסיון הנוסף להבין – הם ליבת העוצמה של לימוד פורה ומשגשג שמביא לחקר האמת.
האיחול היהודי לבית בריא הוא "שלום בית". המילה "שלום" היא מלשון "השלמה". זו היכולת ליצור שילוב בין תכונות שונות. בית בריא אינו מבוסס רק על חסד וגם לא רק על גבורה. הוא מהווה איזון הרמוני בין גישות מנוגדות, כאשר פעם זו מובילה ופעם זו מובילה. שלום הוא ההבנה שהחכמה אינה מרוכזת רק אצל אדם אחד, שבמקרה הוא אני. התבונה מפוזרת בין כל באי עולם וכל אחד מעניק קו מחשבה ייחודי, שאדם בודד לא ישיג אותו לעולם.
חכמת החיים אומרת כך: "אם אתה רוצה לעשות דברים קטנים – תעבוד לבד. אבל אם הנך רוצה לחולל דברים גדולים – תקים צוות". כשאדם עובד לבד, הוא יוצר דברים בגודל שלו. אבל כשהוא מעמיד צוות – הוא יוצר פרויקטים בגודל הכלל.
הגאון המקובל ר' לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, שהשבוע חל יום הסתלקותו בכ' אב, מוצא את הרעיון בעצם המילה "מזוזה". "מזוזה" מורכבת מאותיות "מ", "זו" ו"זה". האות מ' רומזת לארבעים הימים קודם יצירת הוולד, בהם הוכרזה הקריאה "בת פלוני לפלוני" ושני חצאי הנשמה נועדו זה לזו. האותיות "זו וזה" רומזות על השילוב וההרמוניה בו "היא" ו"הוא" מבטאים את עצמם במלואם בבית המשותף.
ולא רק האותיות רומזות לכך, אלא הפרשיות בתוך המזוזה מציגות אחדות פעילה. פרשת "שמע ישראל" מצווה "ואהבת את ה' אלוקיך", בעוד פרשת "והיה אם שמוע" מציגה את העונש החמור למפירי מצוות ה'. הנה בית מזוזה קטן המשקף את הבית הגדול, בו החסד והגבורה שוכנים יחדיו בהרמוניה לטובה ולברכה.
איך עושים את זה? טיפ אחד: לפני שאומרים "עושה שלום במרומיו" בסוף תפילת שמונה עשרה, פוסעים שלוש פסיעות לאחור. שכן כדי לחיות בשלום, נדרש לצעד מעט אחורה ולהקטין את האגו. טרם ממהרים לפסול את הצד השני, נעניק צ'אנס שיש חכמה כלשהי בדבריו. נשתוק לרגע וננסה לראות את העולם מנקודת מבטו. ברוב המקרים, כשמייחסים כבוד לעמדת הזולת ומעניקים לה סיכוי – מגלים עומקים נפלאים על הנושא שהיינו בטוחים שיודעים עליו הכול.