בחזרה אל הלילה ההוא: כיצד יוסף מתנכר לאביו ולאחיו? למה מעליל עלילת גנבה על אחיו האהוב בנימין? ומדוע מתחילה התורה עם סיפורי ספר בראשית?
פרשת ויגש תשע"ט – איך יוסף לא הודיע לאביו שהוא חי?
1. מדרש רבה צא ורש"י שם: ויוסף הוא השליט – שלוש גזירות גזר: 1. שלא ייכנס עבד למצרים (שמא ישלח יעקב עבדיו לשם ולא יבואו בניו בעצמם). 2. שלא ייכנס אדם עם שני חמורים למצרים וכן שלא יוליכו סוחרים תבואה ממקום למקום (שאם יכנס בשני חמורים, היה אחד שולח עשר חמורים ביד חברו ולא יבוא הוא בעצמו). 3. שלא ייכנס אדם עד שלא יכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו. והיה שם מנשה [בן יוסף], שהיה ממונה על השערים ומקבל כל הפתקים עם שמות הנכנסים.
פרשת מקץ: 1. ויאמר עליהם: מרגלים אתם, לראות את ערות הארץ באתם. 2. ויאסוף אותם אל משמר שלושת ימים ויאמר אליהם … אם כנים אתם, אחיכם אחד ייאסר בבית משמרכם … ואת אחיכם הקטון תביאו אלי ויאמנו דבריכם. 3. ויצו את אשר על ביתו לאמור: ואת גביעי, גביע הכסף, תשים בפי אמתחת הקטון … ויחפש, בגדול החל ובקטון כלה וימצא הגביע באמתחת בנימין. אברבנאל: למה התנכר יוסף לאחיו ודיבר איתם קשות והלוא היה זה לו עוון פלילי בהיותו נוקם ונוטר כנחש? ואם חשבו עליו רעה, האלוקים חשבה לטובה ומה לו להנקם מהם אחרי עשרים שנה? ואם הם – העטופים ברעב מחוץ לארצם בדרך רחוקה ובניהם וטפם מייחלים להם – כל שכן אביו הזקן שבע רוגז ומלא דאגות, איך לא חמל עליו ו[עוד] הרבה צער על צערו במאסר שמעון?
אור התורה מקץ עמוד שמ: עניין יוסף ואחיו, שנהג עמהם באכזריות ויאסור את שמעון לעיניהם?
2. בראשית מב,ד: ואת בנימין אחי יוסף, לא שלח יעקב את אחיו, כי אמר פן יקראנו אסון. ליקוטי שיחות ה/216: הטעם שיעקב חשש דווקא על בנימין 'ואת בנימין … לא שלח … פן יקראנו אסון', מוסבר בפסוק עצמו: אחרי המילים 'ואת בנימין', נאמר 'אחי יוסף', ולפי מחשבתו של יעקב, יוסף נהרג בהיותו בדרך, כמו שאמרו האחים 'חיה רעה אכלתהו', וזה כבר היה האירוע השני, לאחר שרחל נפטרה בהיותה בדרך. ושני אירועים רצופים הם בבחינת 'חזקה', כמו שראינו אצל תמר, שלאחר שנפטרו שני בעליה, אמרו שהיא 'מוחזקת לקטלנית'.
3. תהלים פ,ב: רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף – ילקוט שמעוני שם: מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמל עימם טובה, אף אנו גמלנו אותך רעה, גמול אותנו טובות.
4. ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם – רמב"ן מב,ט: זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם … כי כל אחיו ישתחוו לו בחלום הראשון … וכיון שלא ראה בנימין עמהם, חשב זאת התחבולה כדי שיביאו בנימין אחיו אליו. רמב"ן שם יז: העניין השני שעשה להם בגביע … חשד אולי יש להם שנאה בבנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו … ועל כן לא רצה שילך עימהם בנימין [להביא את יעקב למצרים, אלא רצה להשאירו אצלו כעבד, עד שיבוא יעקב ויתקיימו שני החלומות].
אברבנאל: מה שאמרת שהייתה אומנותנו להיות מרגלים, אין הדבר כן … רצה לומר, אנשי אמת וכבוד אנחנו, לא היינו מעולם מרגלים.
בראשית מב,כא: ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת – אברבנאל: כמו שאז אנחנו בידינו מכרנו ונתנוהו לאויבים, ככה … באה הצרה הזאת שנצטרך לתת בבחירתנו אחד ממנו ולשומו במאסר ביד אויב.
רלב"ג בראשית פמ"ד: והנה השתדל יוסף להעליל על אחיו בנימין, לבחון איך יהיה מנהג אחיו עמו. רצונו לומר אם הם שונאים אותו ויעזבוהו וילכו או אם יאהבוהו וישתדלו בהצלתו כפי היכולת. ולזה, כאשר נתברר לו שאחיו נוהגים עם בנימין כמנהג אחים – אז גילה להם שהוא יוסף.
אור התורה שם: היה הכול לטובתם, שיפטרו בזה על עוון מכירתם אותו שהיה גדול עוונם … שהנה כאב רחמן ראה כי קולר חמשה עוונות תלוי על צווארי אחיו אשר שנאוהו כו' מכרם בכסף צדיק כו'. על כן מאהבתו אותם דאג למו וראה שטוב להביאם לידי מיני צער.
