אילו היינו זוכים לליל משאלה אישי, לפגישה חד פעמית עם שרפי מעלה – איזו משאלה היינו מציפים?
כנראה זו תהיה השאלה מתי יבוא המשיח? מה המועד המדויק בו יבוא הסוף לצרותנו? ידיעת תאריך ברור לתום המסע, מעניקה תקווה ומקילה את הדרך. מי שיש לו מועד בו יפוגו צרותיו – מסוגל לשרוד את ההמתנה.
זו הייתה השאלה שהעלה הבעל שם טוב הקדוש, כשזכה לפגוש את המשיח. במכתביו מסופר כי בראש השנה תק"ז, זכה לחוויה עילאית של "עליית נשמה", רגע נשגב בו נפרדת הנפש מהגוף ומטפסת אל העולמות העליונים. כשנכנס בפתח היכל משיח בגן עדן, זעק את השאלה: "אימתי קאתי מר?", מתי תבוא כבר?. המשיח השיב: "בעת שיתפרסם לימודך בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה".
ובכן, הבעש"ט לא שמע תאריך מדויק לגאולה, אבל השבוע כמעט התגלה המועד לבניו של יעקב. פרשת "ויחי" מספרת על רגעי החיים האחרונים של יעקב, הוא קרא לבניו אל המיטה והכריז: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". אולם המפגש נקטע ויעקב עבר לנושא אחר והכריז: "הקבצו ושמעו בני יעקב אל ישראל אביכם" ומסר את הברכות.
ביחס להתכנסות הראשונה שנקטעה באיבה, כותב רש"י: "ביקש לגלות את הקץ, ונסתלקה ממנו שכינה, והתחיל לדבר דברים אחרים". יעקב התכוון לחשוף את מועד "אחרית הימים", היום המדויק בו יבוא הקץ להיסטוריה המוכרת ויתחיל עידן הגאולה. אבל השכינה הסתלקה והמידע נמנע.
מה היה המועד עליו דיבר יעקב? האם יש תאריך מדויק בו אמור לבוא המשיח? במיוחד שחלפו 4000 שנה מאז, למרבה הצער, והמשיח לא הגיע. אנו מקווים כי הוא יבוא היום, ובכן האם יעקב התכוון לחשוף את האמת הקשה, שהמשיח לא יבוא בזמנם וגם לא בזמן בני בניהם, אלא רק בימינו?! או כיוון לתאריך מוקדם יותר ופספסנו אותו?! אז למה לא בא? ומתי כן יבוא?
הרבי מליובאוויטש בונה מהלך חיוני, שמדריך ומכוון בעת הזו (ליקוטי שיחות כ/228): יעקב התכוון להציע מקל וגזר. הוא רצה לגלות אמת לא קלה לשמיעה – אבל נושאת גם הזדמנות אדירה. יעקב עמד לומר, שמפתחות הגאולה נמצאות בידיים שלנו. אם לא נעשה דבר להחשת ביאתה – היא עלולה להידחות זמן רב, אבל אם נפעל לפתוח את הדלת – הקץ יתקצר והיא תתרחש היום ממש.
להתרחשות הגאולה יש מועד נקוב משחר הבריאה. השנים הארוכות שחלפו מוכיחות כי הוא היה רחוק מאותם ימים במצרים, ויתכן שהוא רחוק גם מאתנו ויחול רק בסוף האלף השישי לבריאת העולם. אבל מצד שני, זה התאריך המאוחר ולא המוקדם. נס הגאולה יכול להתרחש הרבה קודם – גם היום ממש – אם נתמסר אליו בכל כוחותינו. אבא אוהב לא נעול על תאריכי הצלה לילדיו ויכול להקדים תכניות ולחולל נס.
הנביא ישעיהו אומר (ס,כב): "אני ה' בעתה אחישנה". הגמרא שואלת (סנהדרין צח): "בעתה או אחישנה?", ועונה: "זכו אחישנה, לא זכו – בעתה". כלומר, יש תאריך מוגדר שנקרא "בעתה", אבל התהליך יכול להתקצר דרמטית ולהתרחש הרבה קודם אילו רק נזכה ונהיה ראויים לו.
האמת היא שיעקב נוכח בכך בעצמו: שנות הרעב במצרים תוכננו לארוך שבע שנים, כפי שצפה פרעה בחלומו, אבל ירידת יעקב למצרים השרתה ברכה והרעב קוצר במפתיע לשנתיים. גלות מצרים כולה תוכננה להימשך 400 שנה איומות, אבל קוצרה לחצי מהן, ל-210 שנים.
אנו מוכרחים לעשות ולפעול כדי להקדים את הקץ, ואז הוא יכול להתרחש בכל רגע. פתאום נפתח את העיניים ונגלה שהוא עומד כאן לפנינו, במלוא הדרו, מלך ביופיו תחזינה עינינו.