"בשבת מברכים אלול, האוירה השתנתה. למרות שהיה עדיין יום קיצי בהיר, ריח אלול החל להיות מורגש והחלה לנשב רוח תשובה. כולם נעשו מתונים יותר, עסוקים במחשבותיהם והחלו לשכוח את דברי החולין". כך מתאר האדמו"ר הריי"צ את אווירת "אלול" בעיירה "ליובאוויטש".
שבת מברכים אלול, היא הגשר בין ימי הקיץ המשוחררים לאווירת ההתכנסות של ימי הרחמים והסליחות. אבל ישנם רבים שהמילה "אלול" מקפיצה להם את הפיוז. היא מזכירה ניסיונות חוזרים ונשנים לשינוי פנימי, שבדרך כלל לא הובילו לשום מקום.
מחקרים מוכיחים כי שמונים אחוזים מההחלטות שמתקבלות בתחילת שנה – לא מיושמות. כך משנה לשנה משתלט הייאוש ואנו הופכים להיות אדישים ומדחיקים כלפי החודש הגדול.
זה חבל, ובעיקר זו טעות. הגישה לחודש אלול אינה נכונה ומובילה לאכזבות שווא. נכנס לנו לראש כאילו חודש אלול משמעותו מהפך מוחלט, שינוי מהקצה אל הקצה וכגודל הציפיות – גודל הכישלון.
הבה נציע גישה אחרת: "היצר הרע אוהב החלטות גדולות, בעוד היצר הטוב אוהב החלטות קטנות". הכמיהה לניצחון חד משמעי נובעת מהיצר הרע, בעוד היצר הטוב מבקש רק "פתחו לי כחודו של מחט". כי תוספת אחת משמעותית למשך חודש ימים, תביא אותנו לראש השנה אחר לחלוטין.
שינוי של צעד אחד, דורש עקירה מההרגל וזעזוע של סדר היום. לכן כוחו יפה להצעיד לשנה אחרת. החלטה קטנה כמו שיעור חסידות מדי בוקר, תוספת כוונה בקטע אחד בתפילה מדי יום או הגעה הביתה יותר מוקדם כדי ללמוד עם הילד פעם בשבוע – מחוללים פלאים לטווח הארוך.
האלשיך מוצא זאת באחת התמיהות החמורות במקרא. בפרשת שמות מורה הקב"ה למשה, לשנות מהאמת ולהציג בפני פרעה מצג שווא: "לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם … אעלה אתכם מעני מצרים… אל ארץ זבת חלב ודבש: ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו… נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלוקינו".
לאחר שנאמר למשה והזקנים כי יוצאים ממצרים לעולם, הקב"ה הופך את דבריו ומצווה לומר לפרעה דברים הפוכים: יוצאים ממצרים לשלושה ימים. כל אחד נדהם: היכן היד החזקה והזרוע הנטויה, שמחייבת להטיח בפני פרעה את האמת?.
תשובת האלשיך מדהימה: הקב"ה דורש מהאדם את מה שהוא מסוגל לתת והמעט שלו נחשב הרבה בעיני האלוקים. אפילו מרשע כמו מלך מצרים, לא תובעים לשבור את מידותיו ולוותר על מיליוני עבדים שמשרתים את הממלכה בחינם. פרעה אינו מסוגל לכך גם מול מכות איומות שימוטטו את מדינתו.
תמורת זאת, הציבו בפניו דרישה פעוטה: לזוז. להתקדם צעד אחד ולאפשר הפסקת אש הומניטרית לשלושה ימים. לתת אויר נשימה מחוץ למדינה. ואם פרעה אינו מוכן לזוז אפילו צעד – משמע שרשעותו חצתה את הגבול וחלה נגדו מצוות 'ובערת הרע מקרבך'.
הצעד הקטן הוא הדבר הגדול. צעד קטן מחייב זעזוע עצמי ומכאן כוחו יפה לאתחל שנה טובה ומבורכת בכל.
למה הדבר דומה? מעשה בסוחר שהיה מגיע למפעל לקנות סחורה ומשלם במזומן. פעם ביקש לקנות ב"הקפה" ולשלם בפעם הבאה. אחרי חודש הגיע שוב ולקח עוד בהקפה. כאשר בא בפעם השלישית לבקש בהקפה, בעל המפעל תבע לשלם קודם את החובות הישנים.
הסוחר החכם הביא עמו מעט כסף מזומן כדי לשלם חלק מהחוב, וכאשר בעל הבית ראה את רצינותו, הסכים להמשיך לתת בהקפה. הוא אפילו וויתר על חלק מהחוב ובלבד להמשיך את הביזנס.
מדי שנה עומדים בפני הקב"ה ומבקשים לקבל על החשבון. הקב"ה עלול לדרוש קודם את תשלום החוב הישן, אבל אדם חכם נותן משהו במזומן. הוא מקבל תוספת החלטה אחת בחודש אלול והקב"ה רואה סוחר רציני שכדאי להמשיך לעבוד אתו…