סמל הבריאות העולמי הוא נחש תלוי על מוט. ארגוני הבריאות החשובים בעולם ובארצנו, כדוגמת "ארגון הבריאות של האו"ם", "הסתדרות הרופאים הישראלית" ו"יד שרה", הפכו את הנחש לעיטור הריפוי.
ההשראה באה מהדת היוונית העתיקה, שאימצה את הנחש ל'א-ל הרפואה' המביא מזור. היוונים שאבו את הכיוון מפרשתנו.
פרשת "חוקת" מדלגת אל סוף שנות הטלטולים במדבר. ההליכה מתארכת והעם שב להתלונן נגד המזון המדברי: "כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל". בתגובה לכפיות הטובה, ה' שולח נחשים ארסיים שצצים מתוך החולות ומכישים אותם.
העם צועק מייסורים וה' מורה למשה: "עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי". תיצור נחש נחושת ותתלה אותו על מוט גבוה והמבט על הנחש יביא חיים. כאן נולד הקשר בין הנחש התלוי על המוט וסגולת הרפואה.
הדברים מפתיעים: הנחש הוא אויב האדם. הוא נושא קונטציה שלילית חריפה של מי שהביא לעולם את הכיליון של המוות. הנחש הקדמוני פיתה את חווה לאכול מהעץ, חווה פיתתה את האדם לאכול עימה והחיים קוצרו כעונש, בגזירת "עפר אתה ואל עפר תשוב". כיצד הפך הנחש ל'מלאך רפאל'?
הרמב"ן מקשה עוד: שיטה רפואית קדומה גורסת כי אדם שנפגע מבעל חיים מסויים, אסור להזכיר באוזניו את אותו בעל החיים. שכן הדבר מביא מזל רע לנפגע. (בדומה לפתגם העממי בבבא מציעא נט,ב: 'אין מזכירים חבל בבית התלוי'). כיצד יתכן, אם כן, שמי שהוכש מהנחש, אמור לתלות אותו מול עיניו?
חז"ל מיישבים (משנה ראש השנה ג): "וכי נחש ממית ונחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה – היו מתרפאים ואם לאו – נימוקים". הנחש היה רק אמצעי להרים את העיניים לשמים ומהמבט למעלה היו מתרפאים. אבל לא ברור מדוע תלו נחש ולא קלף של מזוזה, ספר תהלים או תמונה של משה רבנו?.
האדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, מציג במאמריו תפישה רבת משמעות: הרמת הנחש למעלה, נועדה לפתוח עיניים אל הכוונה העליונה בבסיסו. ה' מסיר את המסך מאחורי בעל החיים הארסי וקורא לתפוש את ה'קריצה' האלוקית מאחוריו.
מה שנראה כמו אויב מסוכן, הוא רק מקפצה להרים אותנו גבוה. הפיתוי הסוחף אל החטא, הוא קרש הקפיצה כדי להיות גדולים יותר. אילו יכולנו להקשיב לקולו העמוק של הנחש, היינו שומעים אותו מכריז: "תתפתו לי" – ואז מפציר בלחש: "אל תתפתו לי, אני כאן כדי להרים אתכם גבוה ממה שאתם".
משל למלך מבוגר שמכין את בנו למלוכה. הוא מעניק לו מורים טובים וחינוך איכותי, אבל ליבו של המלך לא רגוע: האם הבן הצעיר ימצא את העוצמות הפנימיות לעמוד בפני שיכרון הכוח שמעניק התקפיד הרם? המלך מחליט לשלוח אדם 'נסיין', שיפתה את הנסיך לחטא. הוא יפתח לו דלת למעידה מוסרית ויעקוב אחרי התגובה שלו.
ניכנס לראשו של אותו פתיין: הוא שואף לערער את שיווי המשקל של הנסיך, אבל בתוך תוכו יודע שההצלחה היא כישלון. המלך יצטער מאוד לשמוע על המעידה של בנו ויופתע הרבה יותר לדעת כי הפתיין נכשל והנסיך ניצח.
כיום, הדברים גלויים לעין גם מבחינה מדעית: התרופה להכשת נחש היא הנחש בעצמו!. מזריקים "נסיוב" אל תוך גוף מוכש, שהוא נוזל דם שחטף ארס נחש ופיתח נוגדנים כנגד ההכשה. הנוגדנים מעניקים לגוף המוכש את היכולת לפתח חיסוניות עצמית. כך שהנחש הוא רק הטריגר, לעורר כוחות התנגדות נמרצים נגדו ולטפס מדרגה.
אם כן, כשאנו מתמודדים מול יצר של חטא, נביט בו בעיניים ונפטיר בחיוך: "אנחנו מכירים אותך, אנו בדיוק באותו צד. תן מנוחה ונמשיך לעשות את רצון הבורא בשמחה".
