במה חטא משה רבינו? כיצד איבד גדול המנהיגים את הזכות להיכנס לארץ ישראל? זאת התמיהה שמטרידה את חשובי המפרשים כבר אלפי שנים.
זה היה בעשירי בניסן, בשנה האחרונה לחיים במדבר. מרים הנביאה הלכה לעולמה ומשה ואהרן נכנסו לאוהל האבלים להצטער על מות אחותם. לפתע נשמע מבחוץ קול בכי ויללה. האספסוף פרץ בטרוניה על אובדן באר המים. מתברר כי סלע האבן שהפיק מים בדרך נסית, נעלם עם מות מרים והעם הענק נותר ללא טיפת מים במדבר הגדול.
ה' הורה למשה לקחת את מטה האלוקים ולדבר אל הסלע שיוציא מים. משה דיבר אל הסלע, אבל לא מצא את הסלע הנכון שבכוחו היה להפיק מים. בינתיים שמע את העם רוטן ומתלונן כי משה מתכוון לרמות אותם. הוא יפיק מים בדרך טבעית מנווה מדבר שימצא ויציג זאת כנס. משה קרא ברוגזה: "שמעו נא המורים! המן הסלע הזה נוציא לכם מים?!". שמעו נא עדת סרבנים ושוטים! וכי ביכולתי להוציא מים מכל סלע?!. בכעסו היכה את הסלע שעמד לפניו ויצאו ממנו מים רבים.
זה היה משגה קריטי וה' גזר: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי לפניהם". מסע של ארבעים שנה, ממצרים עד ערבות מואב, הגיע לסיומו ומשה ואהרן הסתלקו בחולות המדבר בלי להיכנס לארץ ישראל.
וכל אחד תמה: איפה החטא? מה ההבדל אם משה דיבר אל הסלע או היכה בו? וכי להוציא מים מסלע בכוח הכאה במקל, זה לא נס כביר?! הנה מילותיו של הפרשן הספרדי הדגול רבי יצחק עראמה: "הרי שולחן והרי בשר והרי סכין לפנינו – ואין לנו פה לאכול. כי מצות ה' למשה כתובה לפנינו, והמעשה אשר עשה לא נעלם מנגד עינינו – ומחרון אף ה' ישתומם לבנו. ואין אתנו פירוש על זה שישכך את האוזן ביישוב הכתובים".
המפרשים מציגים הסברים שונים על קפידת ה', ובמסגרת הזו נצטט את דבריהם של האבן עזרא והאור החיים הקדוש: "בעבור שאמר לישראל 'שמעו נא המורים' והם בני אברהם יצחק ויעקב".
הקפידה לא הייתה על ההכאה בסלע, כמו על ה'הכאה בעם ישראל'. משה הכריז "שמעו נא המורים" והכתיר את עמו בתור "סרבנים ושוטים", וזה היה אירוע מהדהד. כי האדם הוא השתקפות של המילים המוטחות בו ותוכחה חריפה היוצאת מפי מנהיג ישראל היא כתם שלא ינוקה.
מנהיג חייב לפנות אל הגדולה. לראות את העוצמה והכוח הטמונים בבני עמו ולהציף אותם החוצה. בכל אדם יש אוקיינוסים של טוב ושל רע ותפקידו של המחנך הוא לחשוף את החלק היפה. ההשקפה היהודית היא שמילים יוצרות מציאות. מילים אינן רק משקפות מצב קיים, אלא בוראות את המציאות הקיימת. הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות וכך מחנך יוצר אדם בעזרת מילים. אך המילים הקשות שיצאו מפי משה, לא אפשרו להמשיך את ההנהגה כתמול שלשום.
הרבי מליובאוויטש האיר פעם עובדה מופלאה (ליקוטי שיחות ה/45): האדם שמקבל הכי הרבה מחמאות בתנ"ך הוא נח. הוא האדם היחיד המוכתר בשמו בתואר הנעלה "צדיק". כנאמר: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו … כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה". הקב"ה עשה זאת, משום שנח היה זקוק למילים גדולות. נח נדרש לעמוד בפני משימה אדירה, שהייתה למעלה מכוחותיו: לעמוד לבדו נגד כל שכניו ולהקים תיבה, שתמלט אותו מהצרה ותקבור את שכניו. נח נשרד לכוח והכוח בא מהמילים הגדולות שהיו נבואה שמגשימה את עצמה.
