עשרות שנים של רדיפה, הגיעו אל נקודת הרתיחה. קנאה מרירה התדרדרה אל הקצה המסוכן ומישהו ייאלץ לשלם בחייו.
עוד מהיותו נער במצרים, משה נרדף על ידי שני "אנשים". שוב ושוב שותלת התורה רמז אודות זוג האויבים הפנימיים, שנאבקו לסלק אותו מהזירה.
משה הצעיר יצא מארמון פרעה לראות את שלום אחיו והבחין ב"שני אנשים עברים ניצים". המפגש עם ה"אנשים" עתיד לעצב את חייו. משה שואל "למה תכה רעך", והאיש עונה בחוצפה: "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?!". צמד ה"אנשים" מלשינים עליו למלך הגוי ומסכנים אותו במוות. משה נאלץ לברוח למדין לעשרות שנים.
משה שב לגאול את ישראל ולהוציא את העם אל המדבר. הוא מחולל נס מופלא ומוריד "מן" מהשמים. העם מצטווה לסיים את הלחם היום ולהמתין לאספקה טרייה מהשמים מחר, אבל שוב צצים ה"אנשים" ועושים ההיפך: "ויותירו ממנו אנשים עד בוקר". למה? ככה!. כי אם משה אמר לסיים היום – הם משאירים למחר.
חולפת שנה ומתרחש השבר של פרשת המרגלים. המרד מתפתח ושוב צצים השניים: "ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה". "איש" ואחיו תובעים בפה מלא לשוב לארץ מצרים.
והשבוע הם מתגלים בשמם: "וידבר ה' אל משה לאמר … העלו מסביב למשכן קרח, דתן ואבירם … סורו נא מעל אהלי האנשים הרעים האלה". ה"אנשים" הם צמד אחים משבט ראובן, "דתן ואבירם", שלוהטים בשנאה פרועה למשה. אי אפשר להמשיך כך והקב"ה מכריז כי סופם הנורא קרב.
אבל האירוע מתפתח לכיוון לא צפוי: "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם". בעוד שהקב"ה ציווה להתרכז "מסביב למשכן קרח, דתן ואבירם", משה הולך ישירות "אל דתן ואבירם". רש"י מפרש: "כסבור שיישאו לו פנים". משה מחרף נפשו מעבר לציווי ה' ונאבק עד השנייה האחרונה לעצור את הקטסטרופה, כי היה סבור "שיישאו לו פנים".
אבל מה פתאום "שיישאו לו פנים"?.
הרבי מליובאוויטש, גדול המאמינים בעומקה של הנפש היהודית, מזכיר עוד אירוע מחייהם של השניים. רגע מרומם של גבורה ומסירות נפש לטובתם של ישראל (ליקוטי שיחות כח/101, לא/6). נשוב אל הפעם הראשונה שמשה הופיע בפני פרעה. המלך התקצף והכריז על הקשחת תנאי העבדות. מהיום יהיה עליהם להכין בעצמם את התבן עבור הטיט.
הבשורה היכתה בקבוצת ה"שוטרים" היהודיים, שהיה מוטל עליהם לכפות את העבדים האומללים להשלים את מכסות העבודה. השוטרים פרצו בגבורה לארמונו של ה"פירר" ותבעו את ביטול הגזירה. העריץ סילק אותם מפניו והם פגשו בחוץ את משה ואהרן. כאבם ותסכולם פרץ כלפי שני המנהיגים.
רש"י מגלה מי היו אותם שוטרי גבורה שנכנסו אל פרעה: "דתן ואבירם היו עימהם". כן, אותם שני אחים שטופי שנאה כלפי משה, היו פצצת אהבה כלפי העם כולו.
משה זוכר היטב את האירוע ההירואי ההוא ואינו מוכן לתת לדתן ואבירם למות. הוא מסרב לקבל את הגישה המייאשת, לפיה כל מה שיש ביהודי זה רוע ושנאה.
זה מנהיג אמת. מי שאינו מוכן לוותר על אף אחד מבני עמו. מי שרואה במונהגיו את מה שהם הפסיקו לראות בעצמם.
הרבי מליובאוויטש מדבר על משה וחושף את עצמו. ההיסטוריה לא הכירה עוד אוהב ישראל כמותו, שמסר נפשו עבור יהודי או יהודיה בודדים בקצה השני של הגלובוס.
השבוע, ביום חמישי, ג' תמוז, יחול "יום ההילולא" של הרבי. זאת ההזדמנות לשגר בקשת ברכה אל ה"ציון" הקדוש ולאחל כי ידבק בנו משהו מכל הטוב הזה, "שנראה מעלת חברינו ולא חסרונם".
משאת נפשו של הרבי הייתה להביא לגאולת עולם ואנו בטוחים כי גם ההבטחה הזו תתקיים במהרה, כשם שלא נפל כלום מדבריו האחרים.