פרשת "שלח" מציגה את האכזבה העמוקה מהתנהגות המרגלים. ראשי ישראל נשלחו ארצה במטרה לראות ביופייה ולספר שבחה, אבל חזרו נרגנים מהקשיים המחכים להם בדרך לכיבוש הארץ ומוטטו את רוח העם.
הבעיה היא, שהמרגלים לא שיקרו. הם שיקפו את המציאות הקשה כפי שהיא. משה רבנו בכבודו ובעצמו מאשרר את טענות המרגלים ואף מתאר בצבעים עזים מהם את עוצמת האויב וקושי המשימה להתייצב מולו. בספר דברים (ט,א) מכין משה את העם לכניסה לארץ ואומר: "שמע ישראל, אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך, ערים גדלת ובצרת בשמים: עם גדול ורם, בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת, מי יתייצב לפני בני ענק?!".
מהי הטרוניה אפוא על דברי המרגלים, בשעה שמשה בכבודו ובעצמו אומר אותם הדברים? ומדוע משה מעצים את כוח האויב ומסתכן בהטלת מורך בלב הלוחמים שעומדים להסתער פנימה?.
הרבי מליובאוויטש מוצא כאן מסר בהיר אודות ההתמודדות הנכונה עם הסכנות האורבות בארץ (שיחת פרשת עקב תשלא): המרגלים צדקו בטענה, אבל טעו חמורות במסקנה. הם התעלמו משותפות הגורל ההדוקה בין הלוחמים ובין הקב"ה. אמנם בדרכי הטבע לא הייתה אפשרות לפרוץ את חומותיה המבוצרים של יריחו ולהתגבר על ילידי הענק, אבל יהודי לא לוחם לבד, הוא עושה את המקסימום התלוי בו ופונה אל ההשגחה העליונה שמשלימה את הפתרון בדרך על טבעית.
ככה זה היה תמיד. קיום עמנו לא התרחש מעולם בדרך טבעית. לא היינו מסוגלים לפרוץ את חומות מצרים בכוחות עצמנו ולא הייתה דרך להתקיים במדבר ללא ניסים. לכל אורך הדרך היה קיומנו תלוי ברצונו של מעלה, ולכן היה עליהם להיות בטוחים כי היושב במרומים יעניק הלאה את הגיבוי בכניסה לארץ.
זה ההבדל בין דבריהם לדברי משה. בעוד שהם סיכמו: "לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו", משה ממשיך עם מסקנה הפוכה: "וידעת היום כי ה' אלקיך הוא העבר לפניך, אש אוכלה, הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר ה' לך". משה מבהיר שאומץ הוא אינו הכחשת הפחד וגם לא הכחשת האתגרים, הוא הכרה בהירה של מה שעומד מולנו – ויחד עמה ההבנה שאיננו לוחמים לבדנו. בורא העולם עומד לצדנו ומבטיח לעזור כשנקיים את מצוותיו ונעשה את הדברים הנכונים.
זה מסר נצחי, הנוגע עד ימינו: לאחר אלפי שנות גלות בהן היינו חסרי כוח ומשען וכל קיומנו התבסס על הנס, שבנו ארצה וביקשנו להקים מדינה חזקה העומדת בדרכי הטבע. הקמנו את הצבא הטוב בעולם ואת אומת ה"סטארט אפ ניישן" שמדהימה את העולם כולו.
אבל אז כמו היום, מגלים שזה לא מספיק. אי אפשר לשרוד בג'ונגל של המזרח התיכון רק עם כוח וחדשנות. יש גבול כמה יכול אדם לגור בין שכנים המתעבים אותו וממררים את חייו ולהחזיק מעמד. בשנה האחרונה גילינו עד כמה עיקשים אויבינו, וכיצד אנו עומדים בודדים מול כל אומות העולם, שאינן מהססות להציג מוסר כפול ומזויף, המבדיל בין מה שמותר להם ואסור לנו.
עלינו לחזור אל דרך הזהב היהודית, שעבדה מצוין בתקופות שונות של החיים בארץ: לשלב בין הנס והטבע, בין האמונה והביצוע, ובין הקיום המוקפד של מצוות ה' ובין חיי המעשה המציאותיים. כי הכוחות שלנו מוגבלים, אבל הכוחות של הקב"ה אינם מוגבלים.
הסטיקר על גב המכונית אומר: "במקום לספר לאלוקים כמה גדולות הבעיות שלך, תספר לבעיות שלך כמה גדול האלוקים". מסתבר שסטיקר יכול להעביר אמת נכונה וממצה.