האם קיום מצוות מבטיח חיים טובים בעולם הזה? מדוע משה מתעלם מהשכר בעולם הבא? ומה היה קורה אילו מציל גופו הקדוש של המהרם מרוטנברג היה חסיד?
בס"ד
פרשת עקב תשע"ז – למה מתעלמת התורה מקיומו של העולם הבא?
1. ברכות סא: בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה … היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים עד שיצאה נשמתו באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: זו תורה וזו שכרה?! יצאה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.
דברים יא: והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום … ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. הישמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוקים אחרים והשתחוויתם להם וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא ייתן מטר והאדמה לא תיתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה.
עקדת יצחק פרשת בחקתי: בעלי הדעות [הנוצרים והמוסלמים] המאמינים בשכר ועונש מאת ה' לעושי רצונו ומכעיסיו – ישיגו על תורתנו: אחר שהשכר הרוחני הוא העיקר המכוון מהתורה, איך שתקה התורה ממנו וייעדה השכר הגופי הכלה והאבד ושמה אותו לתכלית? ספר העקרים ד,לט: הספק אשר לא סרו הראשונים והאחרונים מלספק בו: למה לא נזכר בתורה היעוד הרוחני בפירוש כמו שנזכרו היעודים הגשמיים?
עשרת הדברות הראשונות בפרשת יתרו: כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך. עשרת הדברות השניות בפרשת ואתחנן: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך. קידושין לט: למען ייטב לך – בעולם שכולו ארוך ובעולם שכולו טוב.
2. ספר העיקרים מאמר רביעי פרק מ: איך יאמר 'אשר יעשהאותם האדם וחי בהם', כלומר שבשמירת החוקים והמשפטים שבתורה יחיה האדם יותר מבשמירת חוקי שאר האומות? והרי זה דבר כזב! כי לא יחיה שומר התורה חיים גשמיים יותר ארוכים מזולתו?
אלא כל היעודים הנזכרים בתורה הם לכללות האומה, כי העולם נידון אחר רובו ויעוד הגשמים והתבואה והשלום וכיוצא בהם יהיה לכל ישראל כאחד, אבל שכר הנפשי לעולם הבא אינו לכללות האומה אלא כל איש בפני עצמו נידון שם על פי מעשיו.
ברכות השחר (לפי שבת קכז): אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא … כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והשכמת בית המדרש שחרית וערבית והכנסת אורחים וביקור חולים והכנסת כלה והלווית המת ועיון תפילה והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם.
פירוש המשניות להרמב"ם ריש פאה: כשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו, מה שיש בינו ובין בוראו, תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליה לעולם הבא. אבל כשיעשה המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה, תחשב לו לצדקה בעולם הבא לפי שעשה המצווה – וגם ימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם, כי כשינהג המנהג הזה וינהגו אחרים כמנהגו, יקבל כמו כן שכר מעניין ההוא… וכן תלמוד תורה כנגד כולם, כי על ידי תלמוד תורה יבוא האדם לכל זה.
3. מכתב הרבי מליובאוויטש מתורגם מאנגלית (גיליון כפר חב"ד 1592): ביחס לנושא של החיים אחרי המות וכו', יש משמעות לכך שהתורה (התנ"ך) מדברת על כך מעט מאוד, מהסיבה הפשוטה שהיהדות במהותה עוסקת בחיים בעולם הזה, שיתנהלו על פי הרצון של אלוקים כפי שהוא מפורש בתורה, על ידי קיום המצוות בחיי היום יום.
אבות ד,טז: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
שבת ל,א: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. אמר דוד המלך: לא המתים יהללו יה. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שכיון שמת, בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב"ה שבח בו.
