למה רות נקראת בשבועות ולא בפסח? מה גודל החסד במעשי רות ובועז? ומדוע דוד מיוחס לתמר ופרץ?
בס"ד
ערב חג השבועות תשפ"ו – אימהות של מלכות: סודה של מגילת רות
1. רות א,כב: ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים – רש"י: בקצירת העומר הכתוב מדבר [שהוא במוצאי יוט ראשון של פסח]. תורת מנחם תשכט ג/298: לכאורה בחג השבועות מתאים לקרוא שיר השירים, שיש בה מעניין חתן וכלה, ששייך לשידוך והחתונה של כנסת ישראל עם הקב"ה, כמארז"ל 'ביום חתונתו זה מתן תורה'. כמו כן מתאים לקרוא מגילת רות בחג הפסח, שהרי מסופר שם שרות נעמי שבו משדה מואב אל בית לחם 'בתחילת קציר שעורים' ופירש רש"י: 'בקצירת העומר הכתוב מדבר', שהוא בחודש ניסן?
רוקח סימן תרצו: מנהג לקרוא מגילת רות בעצרת קודם קריאת התורה.
2. בכור שור בבא בתרא יד,ב: דוד מת בעצרת וקיימא לן שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום וכיון שמת בעצרת נולד בעצרת, ועיקר ספר רות לייחס את דוד … ולהכי קורין רות ביום לידתו.
רות ד: ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עֵדִים, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל … ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה … ואלה תולדות פרץ, פרץ הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב … ושלמון הוליד את בעז ובעז הוליד את עובד ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד. בראשית לח: ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה: וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה: ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער: ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן … ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימתהו ה': ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה: וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו. ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני … ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו: ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים … ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה: ויט אליה אל הדרך … ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה
3. לקח טוב: קוראים מגילת רות בחג השבועות, מפני שבחג השבועות ניתנה תורה שכולה חסד.
א,ח: ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה, יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי – רות רבה ב,יד: 'עם המתים' שדאגו לתכריכים, ועמדי – שוויתרו לה על כתובותיהם'. ג,י: ויאמר ברוכה את לה' בתי, היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים – רלב"ג: חסדה הראשון היה שלא רצתה להפרד מנעמי והשני שבחרה להתחבר בגואלי בעלה. רות ב: ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים.
רות ד,ו: ויאמר הגאל לא אוכל לגאול לי, פן אשחית את נחלתי. שמואל א יז: ויאמר אליו שאול בן מי אתה הנער – רש"י: וכי לא היה מכירו והלא כתיב 'ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כליו'? אלא ראהו מתנהג בטכסיסי מלכות … אמר לו דואג: עד שאתה שואל אם בא ממשפחה שיהא הגון למלכות, שאל אם ראוי לבא בקהל, שהרי מרות המואביה בא. תהלים: כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני … מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי.
ליקוטי שיחות א/260: הרב הקדוש מברדיטשוב שמע מהבעש"ט: 'כל תורה שאין עימה מלאכה – סופה בטלה' – מלאכה היא התעסקות באהבת ישראל וכדי שיהיה קיום לתורה, חייבת להצטרף אליה התעסקות באהבת ישראל. 'תורה' זו השפיעה על הרה"ק, שכל ימיו היו התעסקות באהבת ישראל.
4. שמות רבה ל,ג: למה אמר 'אלה תולדות השמים והארץ' מלא? מפני שברא ה' את עולמו ולא היה מלאך המוות בעולם, ובשביל כך הוא מלא. כיון שחטא אדם וחוה, חיסר הקב"ה את כל 'תולדֹת' שבמקרא, וכיון שעמד פרץ, נעשה 'תולדות' שלו מלא, שנאמר בסוף רות 'אלה תולדות פרץ', שהמשיח עומד הימנו ובימיו הקב"ה מבליע המות שנאמר 'בלע המות לנצח'".
ליקוטי שיחות ל/188: מלכות בית דוד יצאה מפרץ, כי 'דוד הקים עולה של תשובה', עד למלך המשיח שכמאמר הזוהר, 'בא להחזיר את הצדיקים בתשובה'. שגם צדיקים יגיעו למעלת התשובה. וזה מרומז בשם 'פרץ', על שם 'פרצת עליך פרץ' (ופרץ זה משיח, שנאמר 'עלה הפורץ לפניהם'), המורה על פריצת הגדר כעבודת התשובה שהיא בכוחות מוגברים ולמעלה ממדידה והגבלה.
