למה מביאים שלוש מצות ולא ארבע? היכן ברכת המצוות על ההגדה? ומדוע נזף רבינו הזקן ברגעי חייו האחרונים בנכדו הצמח צדק?
פרשת צו וחג הפסח תשפ"ו – הפסח הזה כולו תודה
1. דברים כו,טז: היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות את החוקים האלה ושמרת ועשית אותם – רש"י: 'ושמרת ועשית אותם' – בת קול מברכתו: הבאת ביכורים היום, תשנה לשנה הבאה. ליקוטי שיחות יט/230: כאשר מודה בקול בפרשת 'מקרא ביכורים' – 'הגדתי היום לה'… וענית ואמרת … ארמי אובד אבי וגו" – זוכה מדה כנגד מדה ל'בת קול' שמברכת 'תשנה לשנה הבאה'.
אגרות קודש הצמח צדק שכד: במרכבת השכינה נאמר: 'ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם' ופירש המגיד ממעזריטש: 'כפי המידה שהאדם מראה מלמטה, כך מראים לו מלמעלה'. [המילה "כמראה" היא כמו "מַרְאָה" (mirror)]. לכן מנע אותי מלשורר ניגון שיש בו מרה שחורה בתפילת ערבית.
2. ויקרא ז,יב: אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן, וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן: על חלת לחם חמץ… ביום קרבנו יאכל – רמב"ם מעשה הקרבנות ט: לוקח עשרים עשרון סולת [כל עישרון כ-2.400 וביחד כ-48 קילו] ועושה עשרה עשרונים חמץ ועשרה מצה – עשרה של חמץ עושה מהם עשר חלות … ועשרה עשרוני מצה עושה מהן שלשים חלות – עשר מאפה תנור ועשר רקיקים ועשר חלות רבוכה בשמן עמוק.
אברבנאל: למה יצוה יתברך שיהיו לחמי שלמי תודה ארבע מינים? ושיהיו שלשה מהם מצות ואחד חמץ ולא צוה כזה בשום מנחה מהמנחות? ולמה הבדיל שלמי תודה להיותם נאכלים ליום ולילה?
3. שותים ארבע כוסות. הבן מעלה ארבע קושיות. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, כי מצוות ההגדה נאמרת בארבעה פסוקים ("כי ישאלך בנך מחר מה העדות החוקים", "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם", "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת", "והגדת לבנך"). מקדימים כעין ארבע ברכות להגדה ("ברוך המקום, ברוך הוא, ברוך שנתן תורה, ברוך הוא"). אוכלים ארבע כזיתים מצה לעיכובא (כזית המוציא, כזית למצוות מצה, כזית לכורך וכזית לאפיקומן).
של"ה: ארבע כוסות כנגד ארבע אימהות: כוס הקידוש שמברכים 'אשר בחר בנו מכל עם', היא כנגד שרה שגיירה אנשים עם אברהם. כוס ה'מגיד' שמזכירים את המאבק בין לבן (אחי רבקה) ליעקב, היא כנגד רבקה שעזבה גילולי בית אביה. כוס ברכת המזון היא כנגד רחל, שיוסף בנה כלכל את ישראל. כוס ההלל כנגד לאה, שהייתה הראשונה שהודתה לה' ואמרה 'הפעם אודה'.
מרדכי תוספת לערבי פסחים: אם כן ליבעי ארבע לחמים (כנגד ארבע לשונות גאולה)?
דרשות חתם סופר לפסח ד"ה שבכל: 'שבכל הלילות אוכלים חמץ ומצה' – מתי אוכלים חמץ ומצה?
4. רא"ש אורחות חיים נה: דרך הבריות להעלים הטובות ולגלות הרעות.
נצי"ב העמק דבר: ריבה הכתוב בלחם ומיעט זמן אכילת התודה, כדי שיהיה מרבה ריעים לסעודה וסיפור הנס לרוב אנשים. ועיקר אכילה הוא חמץ, דמצה הוא לחם עוני ואינו נאכל יפה כמו חמץ.
מרדכי סוף פסחים: צריך שלוש מצות זכר ללחמי תודה … ובלחמי תודה היו שלוש מיני מצה והרביעית חמץ. ואף דלחמי תודה היו ארבעים חלות, מכל מקום אם אפאם בדיעבד ארבע חלות יצא.
דרשות חתם סופר לפסח ד"ה שבכל: זה הקרבן בא על פדות נפשנו מצרה ומביא בקרבן תודה ארבעים חלות מצה וחמץ, ולכן הלילה הזה שהוא גם כעין תודה – מאי טעמא לא נאכל חמץ עם מצה?
תהלים קז: א. תעו במדבר בישימון דרך … ויצעקו אל ד'… וידריכם… אל עיר מושב, יודו לד' חסדו ונפלאותיו לבני אדם… ב. יושבי חשך וצלמות [בבית האסורים] … ויזעקו… יוציאם מחשך וצלמות… יודו לה'. ג. ויגיעו עד שערי מות [חולה]… יודו לד'. ד. יורדי הים באניות… ויצעקו … יודו לה' חסדו. תוספות ברכות נד,ב: חשיב 'הולכי המדבר' ראשון, לפי סדר המסוכנין יותר תחלה.
רש"י ז,יב: אם על הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא, שכתוב בהן (תהלים קז) 'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה' – ליקוטי שיחות יב/24: כאשר מטילים על אדם חיוב, הנה אם 'בדידי הווה עובדה', נקל לו להבין טעם החיוב. כאשר הגידו לבני ישראל החיוב להביא קרבן תודה, מסתבר שאמרוהו להם ע"ד שאירע להם עצמם. זה הסדר שהובא ברש"י: עברו את הים, אחר כך הלכו במדבר, אחר כך נגזר להיות סגורים במדבר כחבושי בית האסורים. לבסוף אמר בלשון יחיד 'חולה שנתרפא', שאירע ליחידים בישראל.
