מה הדמיון בין תפילה ובין קרבן? כיצד העלו המלאכים בדעתם לקבל את התורה? ולאן הולכות התפילות שלא פועלות מבוקש?
מקורות לפרשת ויקרא תשפ"ה
1. היום יום כג אייר: ראשית הירידה הוא העדר העבודה בתפילה, הכול נהיה יבש וקר, אפילו קיום המצוות בדרך 'מצות אנשים מלומדה' נהיה קשה, ממהרים, חסרים תענוג בתורה והאוויר מתגשם.
ירושלמי ברכות ט,א: שאלו המינים את רבי שמלאי: מהו דכתיב (דברים ד) 'מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו' ['אלוקים קרובים' לשון רבים ומשמע כי יש כמה אלוקים ח"ו]. אמר להם 'כה' אלוקינו בכל קראינו אליהם' אין כתיב כאן, אלא 'בכל קראינו אליו'. אמרו לו תלמידיו, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב [שנאמר 'קרובים' לשון רבים]?. אמר: קרוב בכל מיני קריבות … עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה … אלוהיו עמו בבית והוא צועק עד שימות ולא ישמע ולא יושיעו מצרתו, אבל הקב"ה נראה רחוק ואין קרוב ממנו. דאמר לוי מהארץ ועד לרקיע מהלך ת"ק שנה ומרקיע לרקיע מהלך ת"ק שנה ועביו של רקיע ת"ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע … ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה מאזין את תפלתו. שנאמר 'וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע' והאזין הקב"ה את תפילתה.
2. ברכות כו,ב: רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום … תניא כוותיה דר' יהושע בן לוי: מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות? שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות … ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב? שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב … ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע? שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה. שולחן ערוך רבנו הזקן סימן א: טוב מאד לומר פרשת הקרבנות שהן עולה ושלמים ותודה וחטאת … לקיים מה שכתוב (הושע יד) 'ונשלמה פרים שפתינו' וכמו שאמרו חכמים על פסוק 'זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו" – 'כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת'. ומכל מקום מי שיש לו לב ללמוד ולהבין … די לו באמירת פרק 'איזהו מקומן' [העוסק בהלכות הקרבנות מהתורה שבעל פה] כי גדול תלמוד המביא לידי מעשה ולידיעת התורה. שם סימן צח: התפלה [שמונה עשרה] היא במקום קרבן ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן: בכוונה ושלא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים, ותהא מעומד כמו עבודה, וקביעות מקום [לעמוד במקום קבוע בבית הכנסת] כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמו … וראוי שיהיה לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כמו בגדי כהונה.
שבת יב,ב: לא יקרא לאור הנר שמא יטה … פעם אחת קרא והטה, וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה. יומא פ: האוכל חֵלֶב בזמן הזה, צריך שיכתוב שיעור אכילתו, שמא יבוא בית דין אחר וירבה בשיעורין. של"ה עמוד התשובה יומא עא: באם יזדמן לאדם בשוגג איזה חטא שחייב עליו קרבן, ירשום אותו בפנקסו להיות לו לזיכרון, אולי יזכה לבניין בית המקדש ואז יביא הקרבן.
הרבי בפגישתו עם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו: חיוב הקורבן הוא כשיבנה ביהמ"ק, אבל ברגע שלפנ"ז התשובה היא בשלימותה ע"י הקריאה והעסק בתורת הקרבנות באופן ד'ונשלמה פרים שפתינו' – נשלמה גם מלשון שלימות [כמו נשלימה] כך שהתשובה היא בשלימות.
התוועדויות תשמז ד/392: כשהקריבו קרבנות בפועל היו צריכים לפעול על האדם, שמעבר לשור השמן שהקריב על המזבח, יחשוב שחטא לאלוקיו בגופו ובנפשו והקרבן בא דמו תחת דמו, כי בראותו את הרעש סביב הקרבת השור השמן, עלול להסתפק בכך… משא"כ בזמן הגלות שייך רק הקורבן ברוחניות, להקריב מלשון קירוב נפשו לה' על ידי עבודת התפלה, שתפלות כנגד תמידין תקנום.
3. תניא פרק לו: והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך, אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון, שכך עלה ברצונו יתברך, להיות נחת רוח לפניו יתברך, כד אתכפיא סטרא אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' אין סוף ב"ה במקום החשך והסטרא אחרא של כל עולם הזה.
ליקוטי שיחות יח/33-4: התורה לא ניתנה למלאכים, כי מאירה בהם רק הארה מאלקותו יתברך והם ירידה מאור פניו. כוח העצמות שבתורה מתגלה בעבודה של נשמה שנמצאת בתוך הגבולות והמיצרים של העולם הזה. הנשמה יורדת לעולם שהוא מלא קליפות ובטרא אחרא שהם נגד ה' ממש ולוחמת עם היצר הרע, שוברת את ההעלמות וההסתרים והופכת את החושך לאור. זאת התחדשות אמיתית שיכולה להיות רק בכוח עצמותו יתברך, שהוא לבדו הופך איש ליש ומעניק את הכוח להפוך יש לאין.
