זאת אחת התמיהות הקשות בספר בראשית: איך יעקב אבינו נושא שתי אחיות, מעשה שנאסר משום "ערווה" אחרי מתן תורה?
כזכור, יעקב סיכם עם רחל לשאת אותה לאישה ועבד עבורה שבע שנים בשדה. אירוע החתונה הסתבך ויעקב גילה שהוא רומה ורחל הוחלפה בלאה.
כעת עמדו בפניו שתי אפשרויות: לגרש את לאה ולהתעקש לשאת את רחל. לחילופין, הוא יכול לקבל את המצב שנכפה עליו ולהאמין בתמימות ש"מה' אישה לאיש". זיווגו הנכון הוא לאה ולא רחל. אולם יעקב בוחר באפשרות שלישית וסבוכה מכולן: גם וגם. להמשיך לחיות עם לאה ולשאת גם את רחל. מצב שאחרי מתן תורה ייאסר כ"ערווה", ככתוב: "ואישה אל אחותה לא תיקח לצרור, לגלות ערוותה עליה בחייה".
מה גרם לו לבטל את ההקפדה המפורסמת של האבות, לקיים את התורה לפני שניתנה?
הרבי מליובאוויטש משיב שתי תשובות נפלאות (ליקוטי שיחות ה/145). א. יעקב השתכנע כי איסור שתי אחיות אינו עומד במקרה החריג שלו. לפניו עמדה תופעה חברתית מדהימה כמותה לא פגש:
במהלך ההכנות לנישואים, עלה החשש שרחל תוחלף ברגע האחרון. יעקב ורחל סיכמו על "סימנים", מילת קוד שתאמר רחל בכניסתה לאוהל ויעקב יידע מי עומדת מולו. הגיע הלילה הגורלי ופשטו את שמלת הכלה מרחל והלבישו על לאה. רחל הייתה אמורה להישאר רגועה, היא מחזיקה את הקוד שישמור עליה. אבל רחמיה התפרצו על אחותה: יעקב ימתין לשמוע את הקוד וכשלאה לא תדע – היא תתבזה בעיני כל העיר. רחל ניגשה אל לאה ולחשה על אוזנה את קוד המזל שלה. היא העדיפה את כבוד אחותה, על פני החלום שלה.
כאשר יעקב שמע את ההקרבה של רחל, אמר כי היא אינה בכלל האיסור "ואשה אל אחותה לא תיקח לצרור". צדקת כזו לא תהיה "צרה" לאחותה ותפרגן לה מכל הלב.
ב. הסבר נוסף: יעקב התחייב לרחל לשאת אותה לאישה והיה עליו לעמוד במילתו. מילים הן מציאות מחייבת שצריכה להתגשם ויעקב לא היה יכול להתעלם ממה שהבטיח.
אף שיעקב השתדל לקיים את חוקי התורה לפני שניתנה, אבל סדר העדיפויות הנכון חייב אותו לעמוד במילתו. הרצון לקיים את מצוות התורה לפני שניתנה, היה בבחינת הידור מצווה אישי, חומרה פרטית שקיבל על עצמו (שהרי התורה עוד לא ניתנה) ואילו ההתחייבות לרחל הייתה הבטחה גמורה, שגם חוקי בני נח חייבו לעמוד בה. יעקב טען כלפי לבן הארמי: "למה רמיתני?", ואפילו לבן הרמאי נאלץ למצוא צידוק להפרת ההתחייבות ("לא יעשה כן במקומנו ליתן הצעירה לפני הבכירה"). משמע כי האומות הקפידו על עמידה במילה וקל וחומר שיעקב הצדיק לא היה יכול לנהוג אחרת.
(ואף שרחל שינתה את המצב ומסרה את הסימנים לאחותה, יעקב הבין שעשתה זאת ברחמיה על אחותה ולא מצא בכך הפרת חוזה).
יעקב אבינו הידר על חשבון עצמו ולא על חשבון אחרים וידע להבחין בין מינימום שמירת הכבוד של האחר ובין השגת תוספת השלמוּת לעצמו.