פרשת וישב–יט כסלו תש"פ: מה עמד בשורש הוויכוח בין יוסף לאחיו?
1. שאלה שהתקבלה במייל: כבוד הרב, אני בעל תשובה, נשוי בן שלושים עם שני ילדים ורוב היום עובד כיועץ השקעות בבנק, אבל בקושי מצליח לתפוס שעה בערב ללמוד תורה. קשה לי עם העבודה בבנק, אני מרגיש שהחיים שלי מתבזבזים על עיסוק של חול שלא מחזק את הרוחניות שלי. מצד שני אם אעזוב את העבודה לא אוכל לפרנס את המשפחה. אז מה אני עושה בעסק חילוני?

2. מדרש לקח טוב סוף הפרשה: הפרשה כולה התחלת הפסוקים היא באות ו' חוץ משמונה פסוקים … שכל הפרשה סיפורים של 'ווים' – ווי במכירת יוסף, ווי במיתת אשת יהודה ובניו, ווי באשת פוטיפרע, ווי בבית האסורים … חוץ משמונה פסוקים לרמז לאסנת שזכתה להזדווג ליוסף שנימול.
בראשית לז: אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן … ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם … ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם: ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו … ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו?! ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו … ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. מדרש רבה שיר השירים: 'עזה כמות אהבה וקשה כשאול קנאה' – 'עזה כמוות אהבה' היא אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר 'וישראל אהב את יוסף מכל בניו', 'קשה כשאול קנאה' – שקנאו בו אחיו.
ספורנו לז,יח: מה היה למו? בהיות כלם צדיקים גמורים עד שהיו שמותם לפני ה' לזכרון, איך נועדו לב יחדו להרוג את אחיהם או למכרו ולא נחמו על הרעה?
עקדת יצחק שער כח: הספק הראשון אשר זכרנוהו, כי אין איש בארץ אשר יחטא חטא רע ומגונה כזה מבלי שום תועלת, כי מה פשעו ומה חטאתו במה שיאהב אותו אביו כמשפט צעירי הבנים? וגם לא בעולה על דמיונו בתנומות עלי משכב והיות בידינו דברי חלומות אינן מעלין ואינן מורידין?
זכריה י,ב: וחלומות השווא ידברו – ברכות נה,ב ורש"י: אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי ליבו … דע לך שאדם אינו רואה בחלומו דבר שלא הורגל בו ולא הרהר בו מעולם. כמו שאיש אינו חולם על עץ דקל מזהב או פיל הנכנס בתוך חור זעיר של מחט שלא חשב על דבר כזה מעולם.

3. בראשית ד: ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה.
בראשית לז: וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם. בראשית לז: ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו … שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי: והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. בראשית מא: ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים: ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים [כמות גדולה] ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים.

4. בראשית לז: ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם – רש"י: כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה: כנגד אבר מן החי – 'וישחטו שעיר עזים במכירתו' … ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים לעבד – נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם – 'ותשא אשת אדוניו'.
פירוש רבי אליהו מזרחי על רש"י: השבטים כדין היו עושים אלא שיוסף היה טועה בדין ודן אותם שעשו שלא כדין והיה מגיד אותם לאביו לפי סברתו.

5. תורת מנחם תשכא ג/158: יובן זה בהקדים תורת רבינו הזקן בעניין ההפרש בין עבודת יוסף ועבודת שאר השבטים: השבטים היו רועי צאן, שבחרו עבודה שיוכלו להיות בהתבודדות מהעולם לפי שעבודתם הייתה בבחינת 'מרכבה לאלוקות' (שמסורה לרצון הרוכב) ולא רצו שהעולם יבלבל אותם מכך. אמנם יוסף היה שליט בארץ מצרים וגם בבית פוטיפר היה עסוק בניהול כתבי החשבונות, ומכל מקום ענייני העולם לא בלבלו אותו. ולכן נאמר 'והם לא הכירוהו', כי השבטים לא הכירו מדרגת עבודת יוסף שיכול להיות עסוק בענייני העולם ובאותה שעה להיות מרכבה לאלוקות.
קהלת ה,ט: ויתרון ארץ בכל היא ומלך לשדה נעבד – שערי המועדים אלול עמוד קכב: הביאור עפ"י הידוע שתכלית בריאת העולם היא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ולכן עיקר העבודה היא בענייני העולם, 'שש שנים תזרע שדך', שגם בשדה תהיה המשכת קדושה.