ניקוד מילה אחת בתורה משנה חיים. לא מדובר על חסרונה של מילה או משמעות שלה, אלא רק על הדרך בה ננקד מילה אחת בפרשת השבוע, שעשויה לאתחל את הבית.
נאמר (כד,ה): "כי יקח איש אשה חדשה, לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". החתן בשנה הראשונה לנשואיו, נשאר קרוב לביתו. הוא אינו מתגייס למלחמה ולא מתרחק מהעיר למטרות עסקים או כל סיבה אחרת, אלא מקדיש את חודשי החיים הראשונים לשהות קרובה ורציפה עם רעייתו.
המטרה היא: "ושמח את אשתו אשר לקח". תרגום יונתן מתרגם: "ויחדי עם אנתתיה". המילה "ושימח" נקרא כמו "ושָמָח" ומטרת השהייה היא לשמוח ביחד עם אשתו. לחיות את החיים בצוותא ולחוות חוויות משותפות שיבנו את הקשר וירגילו אותם זה לזו.
רש"י מגיב בחריפות לדברי התרגום ושולל אותם בביטוי קיצוני: "ושימח – יְשַמַח את אשתו … והמתרגם 'וְשָמָח עם אשתו' טועה הוא, שאין זה תרגום של 'וְשִמח' אלא של 'וְשָמח'". רש"י מוחה על דברי התרגום, שכן המצווה איננה לשמוח ביחד, אלא לשמח אותה. להעמיד את הכלה במרכז, להעצים את חשיבותה ולהעניק תשומת לב מרבית. ספר הזוהר כותב יותר ברור (כי תצא רעח,א): "השמחה לא שלו היא, אלא שלה, דכתיב 'וְֹֹשִמַח את אשתו' – ישמח לכלה".
מה מזעיק את רש"י לחלוק על גדול בישראל כרבי יונתן בן עוזיאל, שקדם לרש"י באלף שנים? ולא סתם גדול בישראל, אלא ענק הענקים, אשר עוף שפרח עליו היה נשרף מקדושת תורתו ומאימת מלאכי השרת שהיו מסוככים עליו לשמוע קול לימודו?
אולי זו הבהרה משנת חיים: אם רוצים לשמוח ביחד – חייבים קודם לשמח את הזולת. אם אני רוצה שיראו אותי – עלי לקחת אחריות ולראות קודם את הצד השני.
נישואים מבוססים על "ערך". אנשים מתחתנים כדי לזכות להערכה ולהיות יותר גדולים בעיני מישהו. אנו מעוניינים לממש יותר טוב את עצמנו, באמצעות השותפות עם אדם נוסף. הסיבה בה בחרנו בבן או בת הזוג הספציפי, הייתה תחושת בטן כי עמו נגשים את החלום האישי. החוזה התת-מודע שנרקם בין בני זוג הוא הציפייה לעמוד במרכז ולהיראות בגדלותנו.
מנגד, נישואין מתחילים להיסדק כאשר צד אחד מרגיש שדמותו קטנה בעיני זולתו. שהוא פחות מקבל את המגיע לו והבית הופך להיות מקום צר ולחוץ.
אחד מחיובי הבעל לרעייתו הוא מצוות "עונה". האדמו"ר הצמח צדק מפרש (אור התורה שמות ד א'שיד): "מלשון 'יעננו ביום קראנו". החובה העיקרית של הבעל היא להיענות לה, להיות קשוב וזמין לצרכיה ולשדר לה את גדולתה.
מסע ארוך מתחיל בצעד אחד, והדרך אל הקשר המושלם מתחילה בצד אחד, שמתעלה מעל האגו ורואה את זולתו. הוא מעניק, תומך ומסייע באהבת חינם ובהמשך מקבל מהצד השני את אותו היחס בחזרה. רק אז הם זוכים לשמוח ביחד, וכל מי שחושב אחרת – שיש קיצור דרך לאהבה שהופך אותם פתאום לנשמה אחת – "טועה הוא", כדברי רש"י.
השגיאה מתחילה בביטוי העממי: 'למצוא אהבה', כאילו קמים בבוקר ומרגישים פתאום כשתי נשמות שהתלכדו ללהבה אחת. זאת שגיאה איומה שגורמת לאלפי לבבות מרוסקים. קשר אמתי לא מוצאים, אלא יוצרים!, באמצעות לפחות צד אחד, שהתברך בתכונת מסוגלות זוגית. הוא מפנה מקום בתוך האנוכי שלו לאדם נוסף, ואז לאורך זמן, ככל שנותנים יותר – מקבלים בחזרה שבעתיים.
