בספרי התנ"ך, אין מועדי פטירה. עשרים וארבע ספרי הקודש, שמתארים 3000 שנה של היסטוריה, אינם מתייחסים למועד גמר החיים של גדולי אומתנו. התורה אינה מציינת מתי נפטרו אדם הראשון, נח, אברהם, משה או דוד המלך.
חז"ל אספו רמזים שמגלים את מועדי הפטירה של רבים מהם, אבל התנ"ך עצמו אינו מתייחס לכך.
חוץ מחריג אחד: אהרן הכהן.
פרשת "מסעי" מסכמת בתמציתיות את ארבעים ושתיים התחנות בהן חנו ישראל במדבר. התורה מזכירה את שמות המקומות בהן חנו, ללא פירוט אודות מה שהתרחש שם. כאשר הפסוק מגיע לחניה בהר ההר, הוא מרחיב אודות האירועים (לג,לז): "ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום: ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה', וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים".
כאן נוספות ארבע מילים מפתיעות: "בחדש החמישי באחד לחדש". אהרן הכהן מת בראש חודש מנחם-אב.
מה סוד היארצייט היחידי בתנ"ך?. עוד ראוי לברר, מדוע הדבר מצוין כאן בפרשת "מסעי" ולא קודם בפרשת חוקת, היכן שתוארה באריכות מיתת הנשיקה המופלאה של אהרן?
הרבי מליובאוויטש טוען כי שתי השאלות כרוכות זו בזו (התוועדויות תשד"מ ד/2284): התורה רוצה להזכיר את מועד מיתת אהרן בסמוך לראש חודש אב, בו אירעה בפועל. לכן עושה זאת בפרשת מסעי, שנקראת תמיד סמוך לראש חודש אב והשנה נקראת בראש חודש עצמו.
יחלפו 1500 שנה מפטירת אהרן והימים הללו יהפכו לימי חורבן ושבירה. עמנו יגורש לגלות ארוכה שתביא לשפך דם נוראי, וגם תשבור אותנו לשבטים, עדות ומגזרים שלא מפסיקים להקים חומות בתוכם.
התורה מקדימה תרופה למכה ומגלה איך נצא מהבוץ: 'שם מת אהרן, בחודש החמישי באחד לחודש'. ללכת בדרכו של אהרן הכהן, שנאבק להפיץ אחדות. אהרן היה "אוהב שלום", ויותר מכך: "רודף שלום". הוא הלך מעל ומעבר כדי להשיג שלום. הוא רדף אחרי השלום ולא נרתע מדרכים מחוכמות כדי להשיג אותו.
אהרן גילה אהבה לכולם, לחוטאים כמו לצדיקים, לשאינם ידידים כמו לידידים. הוא לא בדק בציציות של איש ולא וויתר על אדם. אהרן לא רצה להיות צודק, רק להיות כתובת של אהבה לכל יהודי.
חז"ל מספרים כי אהרן היה משנה מהאמת כדי להשיג שלום. כאשר שמע על בעל ואישה שהפכו אויבים, היה ניגש אל הבעל ומספר כי אשתו אינה מוצאת לעצמה מנוח. היא בוכה על הבית שחרב. אחר כך היה הולך אל האישה ומספר לה סיפור דומה. כאשר בני הזוג נחשפו לרגש העמוק הקיים בלב זולתם – היו שוקלים שוב את הפרידה ומעניקים צ'אנס מחודש לקשר ביניהם.
כנגד "שנאת חינם" היוצאת מן השורה, יש רק פיתרון אחד: "אהבת חינם" למעלה מן הדין. לצעוד אל הקצה השני ולתת אהבה למי שאולי לא מגיעה לו אהבה. כעת "יש לשנות מהאמת" ולהתאמץ לראות את הטוב הקיים בנפשו של הזולת. והאמת היא, שלא צריכים להתאמץ הרבה. אין אדם שאין בו טוב ואין יהודי שאין נשמתו שלמה.
הרמב"ם כותב בהלכות "דעות" כי הדרך לתיקון מידה בנפש, היא לצעוד אל הקוטב הנגדי ולאט-לאט לחזור אל האמצע. כנגד מידת הקמצנות, למשל, יש לנהוג בפזרנות יתירה, והקיצוניות הנגדית תזעזע את אזור הנוחות ותשבור את ההרגל. כך כדי לשבור עידן של "שנאת חנם", נדרש ללכת אל הקוטב ההפוך: אהבה ללא חשבון וללא מידה והאור יגרש את החושך ויביא לכולנו ישועה והצלה בקרוב ממש.