מקורות לראש השנה תשפה
1. מגילה לא,א: בפסח קורין בפרשת מועדות ומפטירין בפסח גלגל [הראשון שעשו בארץ] … ושאר ימות הפסח מלקט מענינו של פסח … יום טוב האחרון קורין 'ויהי בשלח' [שירת הים] ומפטירין 'וידבר דוד' [שירת דוד]… בעצרת קוראים 'בחודש השלישי' ומפטירים במעשה מרכבה … בראש השנה … 'וה' פקד את שרה' ומפטירין בחנה … למחר 'והאלוקים נסה את אברהם' ומפטירין 'הבן יקיר'.
ראש השנה מגילה יא: בראש השנה נפקדה שרה, רחל, וחנה (רש"י: בא זכרונם לטובה ונגזר עליהם הריון). בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין … שנאמר 'כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב, עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים' – שבלי הלקט: יום ראשון קורין 'וה' פקד את שרה' … ומפטיר בנביא בתחילת שמואל והוא מענין המאורע, שהרי בראש השנה נפקדו שרה, רחל, וחנה. יום שני קורין עקדת יצחק והעקדה היתה בראש השנה (לאחת הדעות)… ומפטיר בירמיה 'כה אמר ד' מצא חן במדבר'. וגם הוא מעין המאורע, שהרי יש בה 'רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה, כי איננו', והיא נפקדה בראש השנה, ועוד כתיב בה 'הבן יקיר לי אפרים… זכור אזכרנו עוד'.

2. שמואל א: ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות, ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב וה' סגר רחמה. וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעמה – ספר הזוהר ג רלא,א: ויהי היום – בכל אתר דכתיב 'ויהי' הוא לשון צער, 'ויהי היום' – זה ראש השנה שיש בו דין קשה על העולם, כדכתיב באיוב: 'ויהי היום ויבאו בני האלוקים' ויום ראש השנה הווה.
שם ב,ה: עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה – פסיקתא רבתי מג: 'עד עקרה ילדה שבעה' – זו חנה … והרי ילדה חמישה (כדלהלן 'כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות')? אלא שמואל שקול כנגד משה ואהרן, שנאמר 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו'. רבי נחמיה אומר: חמשה ילדה וראתה שני נכדים בני שמואל … ובני בנים כבנים. רש"י: שבעה בגימטריא שמואל.
הרב שמואל אליהו בשם אביו, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו [שיעור באתר ישיבה]: הודאה לקב"ה על העבר, מעוררת ישועות בעתיד. כפירוש הפסוק 'הודו לה' כי טוב – כי לעולם חסדו'. כשמודים לקב"ה כי טוב – בא רוב חסד לעולם. לכן רק אחרי שמודים בברכת הודאה (על ניסיך שבכל יום עמנו), אפשר לבקש בקשות נרחבות יותר, כמו בקשה לחיים טובים לכל בני בריתך.

3. שמואל א א,יא: ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו – רד"ק: איך חל נדרה על בנה – א. והרי לא היה בעולם? ב. אפילו היה בעולם הרי אמרו 'האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה'? ואפילו באיש לא מצאו טעם ואמרו 'הלכה היא'?
רבי משה זכות נדרים ט,ה: חנה נדרה שהיא תעשה את שלה במה שתקדיש הנאתו עליה כל ימיו, ושתגדלנו בפרישות מיין וטומאה ותגלחת, ואחר שגדל הוא נתפייס בדעתו וקבל עליו נזירות עולם.
שיחת ו תשרי תשלב (תורת מנחם סו/34): 'פנינה' מלשון פנינים, משום שחינכה את ילדיה להצלחה בענייני העולם. אבל חנה רצתה שילדיה יעסקו בתורה בבית ה' שילה, שעליה נאמר 'יקרה היא מפנינים'. וכטבע ההורים ובפרט האימא, שרוצה עבור בנה את הטוב ביותר ולכן רצתה שיהיה 'שאול לה". אלא שאחרי זה יכול להיות שמצד נשמתו, תפקידו יהיה בעל עסק ואז יתן צדקה, אבל הרצון והחשק והתענוג שלו יהיה לא בענייני העולם, אלא באופן ד'שבתי ה' כל ימי חיי'.

4. פתיחתא לאיכה רבה: פתח אברהם לפני הקב"ה: למאה שנה נתת לי בן ואמרת לי העלהו עולה, ונעשיתי כאכזרי ולא ריחמתי עליו – ולא תזכור לי?! פתח יצחק: כשאמר לי אבא 'אלוקים יראה לו השה לעולה בני', לא עכבתי ופשטתי צווארי תחת הסכין ולא תזכור לי!? … קפצה רחל לפני הקב"ה ואמרה: גלוי לפניך שיעקב אהבני אהבה יתירה … אבל סבלתי תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה ומסרתי לה הסימנין… ואתה מלך חי וקיים, מפני מה קינאת לעבודה זרה שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב? מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, כדכתיב 'רחל מבכה על בניה' וכתיב 'מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך'.
שמואל ב א,כו: צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים – רמ"ע מפאנו חקור דין ד,יז: אין השכל סובל שיהיה בן המלך אוהב את עבדו, עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה. לכן אמר דוד 'נפלאתה אהבתך מאהבת נשים' – אמותינו זו לזו, שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה, משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי.