איך יעקב אבינו חי עם שתי אחיות במקביל? למה נאמר "והנה הוא לאה"? ומה הסוד של האדם היחיד בארץ ואולי בעולם כולו ששרד שש שנים במחנות ההשמדה?
פרשת ויצא תשפ"א – איך נשא יעקב אבינו שתי אחיות?
1. יומא כח,א: אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו,ה) 'עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי'… אמר רב ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אפילו עירובי תבשילין [מצווה דרבנן], שנאמר: 'תורותי' – תורה שבכתב ותורה שבעל פה. בראשית לב: וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו … כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה – רש"י: 'גרתי' בגימטרייה תרי"ג, כלומר, עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי.
ויקרא יח,יח: ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה – ספר החינוך רו: שלא ישא שתי אחיות … שנאמר 'לא תקח לצרר' – לשון 'צרה', שלא תעשה את האחת צרה לחברתה. רמב"ן כו,ה: על דעת שהיה אברהם מקיים את התורה … יש לשאול איך נשא יעקב שתי אחיות?
בראשית כט,יב: ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא – בבא בתרא קכג: והלא בן אחות אביה הוא? אלא אמר לרחל התנשאי לי? אמרה כן, אבל אבא רמאי ולא תוכל לו … יש לי אחות קשישה ממני ולא יחתנו אותי לפניה. אמר לו: 'אחיו אני ברמאות', ככתוב 'עם נבר תתבר ועם עקש תתפל'. מסר לה סימנין. אבל כאשר הכניסו ללאה, חשבה עכשיו אחותי תתבייש ומסרה לה הסימנים.
פסחים קיט: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסדו לזרעו של יצחק [בביאת המשיח], לאחר שאוכלין ושותין נותנין לאברהם כוס של ברכה לברך ואומר להן איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר ליצחק טול וברך, אומר להן איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר ליעקב טול וברך, אומר להם איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי … אומר לדוד טול וברך, אומר להן אני אברך ולי נאה לברך שנאמר (תהלים קטז) 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא'.
ילקוט שמעוני בראשית קטז: כשנמכר יוסף היה יעקב בוכה ומתאבל כל אותן כ"ב שנה ואומר: אוי לי שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות?
2. בראשית כט,כה: ויהי בבקר והנה הוא לאה – תנחומא ישן ויצא יא: כיון שעמד בבוקר ראה והנה היא לאה. אמר בת הרמאי, למה רימית אותי? השיבה לו: ולמה אתה רימית אביך? כששאל 'האתה זה בני עשו', אמרת לו 'אנכי עשו בכורך'.
בראשית רבה ע,טז: כך היו התנאים [בין רבקה ללבן]: הגדולה לגדול והקטנה לקטן.
3. רמב"ן בראשית כו,ה, ויקרא יח,כה: הנראה אלי שלמד אברהם אבינו כל התורה ברוח הקדש … אבל שמירתו הייתה בארץ לבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות … כי המצוות משפט אלהי הארץ … וה' לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך, בתחילת בואם בארץ. כי לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא הייתה זו שנישאה שניה [ונפלה] באיסור האחווה.
לקוטי שיחות ח"ה/145: זה שהאבות קיבלו על עצמם לקיים את כל התורה לפני שניתנה היה חומרא ותוספת הידור, שלכן זה נחשב להם כזכות מיוחדת כמו שנאמר 'עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו". במילא מובן שכאשר החומרא הזו עמדה בסתירה למצוה גמורה שנצטוו עליה, הם לא קיימו את החומרא האישית. כיון שתוספת הידור אינה קודמת לחיוב גמור. והנה בין הזהירויות שהיו מקובלות על האומות היתה חובת העמידה בדיבור. כמו שיעקב עצמו טען לפני לבן: "למה רמיתני", ולבן נאלץ להצטדק ולטעון "לא יעשה כן במקומנו". לפי זה מובן שיעקב אבינו היה חייב לקחת גם את רחל, שהרי סיכמו להתחתן והעבירו סימנים מוסכמים. ואם לא היה עומד בהתחייבותו – היה זה רמיה.
4. שבת לא: בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? – שו"ת יד חנוך סב: מתחלה מעמידין אותו למשפט אם השלים חובותיו מצד שהוא אדם, דברים שהן מצד הסברה, שנתחייב בהן מיום ברוא אלקים אדם על הארץ ואחרי כן מעמידים אותו לדין אם השלים חובותיו מצד שהוא ישראל זרע עם סגולה ועמדו אבותיו על הר סיני.
רמב"ם מכירה ז: הנושא ונותן בדברים בלבד – ראוי לו לעמוד בדבורו ואף על פי שלא לקח מן הדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון. וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע"פ שאינו חייב לקבל 'מי שפרע' [קללה למי שחזר בו לאחר מתן דמים בלי שעשו קניין] הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו.
5. ליקוטי שיחות ח"ה/145 הע' 24: הטעם ד'אשה אל אחותה לא תקח' הוא 'לצרור', ובנדון דידן שרחל מסרה הסימנים ללאה – בודאי שלא תהיה צרה לה וליכא האיסור דאחות אשתו.
