היכן נמצא האושר? איך יוצרים חיים רעננים מלאי טעם וסיפוק? כיצד זוכים להתעלות מעל תלאות היום-יום ולחוש קרבת אלוקים?
מילה אחת בפרשת "כי תצא", מעבירה את סוד החיים הטובים: "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים". הנושא הוא "אשת יפת תואר", שהובאה ארצה כשבוית מלחמה ואחד הלוחמים רוצה לשאת אותה לאישה. הוא אינו מורשה לעשות זאת מיד, אלא מניח לה לבכות "ירח ימים" על הוריה מהם נותקה ואחריהם רשאי לשאת אותה.
העין נעצרת במילה "ירח": מדוע "ירח" ולא "חודש"?. התיאור השגור למחזור הירח הוא "חודש": החל מהמצווה הראשונה, "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" והמשך בכלל פסוקי התורה בהם מופיעה המילה "חודש" עשרות פעמים.
התיאור "ירח", לעומתם, הוא נדיר ומופיע שלוש פעמים במקרא. כאן בפרשת "אשת יפת תואר", לפני כן בלידת משה נאמר: "ותצפנהו שלושה ירחים", וכן בפרשת וזאת הברכה: "וממגד גרש ירחים". מה קושר בין שלוש המופעים החריגים, שעל פניהם אין ביניהם דמיון?
השאלה מעניינת יותר: התיאורים "חודש" ו"ירח", שבים על עצמם בשני הקטבים הרחוקים בחיים. שטר כתובה מתחיל: "בכך וכך לחודש שאנו מונים כאן". לעומת שטר גט: "בכך וכך לירח שאנו מונים כאן". לא מדובר אפוא בשתי מילים נרדפות, אלא בשני הפכים גמורים, שמייצגים את הפער בין אושר לקדרות.
מצאתי יהלום זוהר בחיבור קטן שנכתב לפני 250 שנה באי ג'רבה בטוניס, בשם "מכתב לחזקיהו", מאת "חכם חזקיהו פרץ": המילה "חודש" מייצגת התחלה ויציאה לדרך חדשה, בעוד שהמילה "ירח" מסמלת סוף ודרך ללא מוצא. כך כתוב: "כי יקח איש אישה חדשה", כי ההתחלה קשורה עם "חידוש", לעומת "וממגד גרש ירחים", כי הגירושים קשורים עם "ירח".
כאשר משה הפעוט חוגג "שלושה ירחים", אמו חשה דאגה שוברת לב של פרידה. עליה להניח את התינוק בתיבת גומא ולהושיט אותה לחסדי הגלים. מי יודע לאן תישא הרוח את התיבה במימיו הסוערים של הנילוס? האימא חשה כמו "גרש ירחים", כמו אדם שנגזר עליו לגרש את יקירו מביתו. בדומה לכך רומזת התורה בחריפות לאותו גבר שהביא את אשת יפת תואר: "ובכתה ירח ימים". מותר לך לשאת אותה, אבל הנישואים הללו לא יובילו לאושר של התחלה, אלא לגירושים שנמצאים מעבר לפינה. הבאת אישה שאינך יודע דבר על עולמה הפנימי, ערכיה ואמונותיה ורק התמכרת לראיית העין שיפתה בעיניך ווחשקת בה. ובכן ההמשך עלול להיות "גרש ירחים".
המשמעות המילולית העמוקה, נושאת השראה משנת חיים (לפי שיחת הרבי מליובאוויטש פרשת "החודש" תשלב). לחיות זה להתחדש. החיים הם לבקר במקומות שעוד לא היינו. לחוות שינוי, הפתעה, פריצת גבולות ולעשות את הבלתי צפוי. האדם נברא "בצלם אלוקים", הוא מופעל בבטריה של בורא ובמנוע של יוצר. לכן אינו יודע מנוח ומבקש את ההישג הבא.
המילה "חודש" מספרת על חיים שיש בהם תקווה ומעוף. בעוד המילה "ירח", מסמלת זמן שחוזר על עצמו שוב ושוב, ללא שינוי ובשורה.
המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק לעצמנו בפתחה של שנה היא להתחדש. להקשיב לחלום הפנימי שרוצה לפרוץ דרך מבחינה רוחנית: לקבוע סדר לימוד בספר תורני שתמיד סקרן אותנו, להוסיף כוונה בתפילה ולחולל מעשה טוב שעוד לא עשינו. אין דרך קלה לאושר ואין דרך קצרה לחיים משמעותיים. נועדנו לדחוף הרים ולהזיז קירות ורק כשנענים לאתגר – חשים את ניצוץ הבורא המפכה בנו.
כשנטבול את התפוח בדבש ונבקש "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה", נעצור רגע ונשאל: מה אנו עושים כדי שהשנה הבאה תהיה באמת "חדשה"?