פרשת "נשא" חושפת את הסוד של היצר הרע. אות אחת בפרשה, מגלה את הטקטיקה הערמומית שגורמת לנו לעשות טעויות שנתחרט עליהן.
"איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל". זה מקרה קשה של הפרת הנאמנות המשפחתית שיצרה קלקול בלתי הפיך. התורה מתארת את הנפילה במילה "תשטה" – עם "שין", בעוד שנכון יותר לכתוב "תסטה" עם "סמך", מלשון "סטייה" מהדרך הישרה. רש"י מצטט את דברי חז"ל: "אין המנאפים נואפים, עד שתכנס בהם רוח שטות". הביטוי "תשטה" רומז למילה "שטות", שכן החוטא פועל מתוך טיפשות המעוורת את עיניו.
מה הכוונה? הרי העבריין אינו שוטה? הוא ממוקד, מבריק, מתוחכם, מניפולטור וחסר גבולות בדרך להגשמת המטרה? התואר 'טיפש' עושה אתו חסד ומפחית מעוצמת הבחירה הרעה?
הנה שני היבטים עליהם מצביע הרבי מליובאוויטש. הראשון נרמז כבר בחטא הראשון בהיסטוריה: "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים". הכוח הראשי של היצר הוא העוצמה הרגשית שמוציאה דברים מפרופורציות. הרגש מגיב במשיכה עזה ומטריפת חושים שאינה תואמת את הדבר עצמו. הרגש הופך הכול להבטחה שתשנה את החיים ואי אפשר בלעדיה. הוא אינו יודע לרצות קצת ואינו מסוגל להרפות אם זה לא מצליח.
מעבר לכך, הרגש משתכנע בקלות מתירוצים קלושים. ההטיה הרגשית גורמת לנו לקבל תשובות דלות שמצדיקות את הבחירה הרעה, כמו "יבינו אותך, אף אחד לא היה מגיב אחרת, כדאי לך ליפול עכשיו כדי לתקן דבר גדול אחר כך" ואנחנו מתפתים להאמין.
הניסיון מוכיח שכל מה שאדם צריך כדי לחטוא הוא תירוץ סביר ואז הדרך למטה סלולה. מחקר ידוע מספר על ניסוי שנעשה באוניברסיטה בארצות הברית: חוקרים הניחו פחיות קוקה קולה במקרר ציבורי במעונות הסטודנטים ועקבו אחריהן. הפחיות נעלמו תוך 72 שעות. אחר כך הניחו באותו מקרר, צלחת ובה ששה שטרות של דולר. עד סיום הניסוי בתום 72 שעות, לא נלקח אפילו דולר אחד.
שכן אנשים מוכנים לקחת פחית לא שלהם, בתירוץ נוח של 'גם אני הנחתי פעם ולקחו לי…'. אבל בשטר של דולר, שנראה כמו דולר ומריח כמו דולר, הם לא ייגעו בחיים. הם הרי אנשים ישרים. מכאן שכולם גנבים ובתנאי שהגניבה תהיה נקייה ותתחבא מאחורי מריחה טובה…
הגמרא רומזת על כך לפני אלפי שנים. אחת הסוגיות המסעירות בתלמוד היא "אגדות רבה בר בר חנה" (בבא בתרא עג ואילך). האמורא הבבלי מספר על מסעות מפתיעים בהם נחשף לתופעות טבע אדירות ובלתי מצויות. פרשנים רבים סבורים כי הסיפורים הם רק משלים דמיוניים להעברת לקחים רבי משמעות.
הסיפור הפותח הוא: "סיפרו לי יורדי הים, הגל הזה שמאיים להטביע את הספינה, נראה כמו זוהר של אש לבנה בראשו". יורדי הים סיפרו לרבה איך נראים הגלים שמטביעים ספינה: זוהר של אש לבנה לוהט בראשם. ה"בן יהוידע" מסביר כי הדיון רומז לגלי החיים המפילים אדם רב זכויות ומביאים להרס קריירה מפוארת שנבנתה בעמל. יורדי הים מסבירים כי הגל נושא "זוהר של אש לבנה בראשו". כלומר, היצר עוטף את המעשה בתאווה עזה שמבטיחה הנאה ללא גבול. מאידך, הוא מספק תירוצים קטנים שמשתיקים את חוש הביקורת העצמית והופכים את האסור למותר.
"דע את האויב". עלינו להיות מוכנים כלפי הטקטיקה של היצר ולדעת שהרגשות הם לא שופטים טובים… בזמנים שאנו מותקפים בתאווה, אל לנו להאמין לשקרים קטנים ולזכור שמה שאסור – נשאר אסור בכל מקרה.
כך מסכם הרבי מליובאוויטש (היום יום כג סיון): "היצר הרע הוא שועל, פקח שבחיות, וצריכים לחכמה מרובה להבין תחבולותיו. לפעמים הוא מתלבש בלבוש צדיק, עניו ובעל מידות טובות" ומספק תירוצים הלכתיים כדי ליפול בחטא. הנה, חשפנו אותו וכל מה שנותר הוא לקרוא באוזני היצר: "אנחנו מכירים אותך ןלך תחפש קורבנות אחרים…".