פרשת ויקרא תש"פ – מזבח מוריד דמעות: זוגיות בתקופת לחץ
1. ויקרא רבה ז,ג: מפני מה מתחילין לתינוקות מתורת כהנים, יתחילו להן מבראשית? אלא אמר הקב"ה: הואיל וקרבנות טהורים והתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים
גיטין צ,ב: כל המגרש אשתו ראשונה [אשת נעוריו מזיווג ראשון], אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר (מלאכי ב,יג): 'כַּסוֹת דמעה את מזבח ה', בכי ואנקה … … ואמרתם על מה? על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך'. – שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סימן צח [הרב אליעזר וולדנברג, מחשובי הפוסקים בדור הקודם]: רבנו חננאל לא גרס תיבת 'אפילו' מזבח, אלא רק 'מזבח מוריד עליו דמעות'. ויש להבין, מדוע המזבח הוא זה שמוריד דמעות?
2. ספר הבהיר: למה נקרא קרבן? על שם שמקרב.
מגילה כח,א: שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מיטתי קללת חברי [לא הלכתי לישון בכעס] וותרן בממוני הייתי.
תענית כה,ב: מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה להתפלל [ביום תענית גשמים] ואמר עשרים וארבע הברכות [הנאמרות ביום התענית] ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו לפני התיבה ואמר רק 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו' ומיד ירדו גשמים. היו מרננים החכמים אחר רבי אליעזר שאינו גדול כרבי עקיבא. יצאה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא מפני שרבי עקיבא מעביר על מידותיו [וותרן מוחל על כבודו ולכן גם הקב"ה מוחל על כעסו ומוותר לישראל].
3. עקדת יצחק פרשת חוקת: הרי שולחן והרי בשר והרי סכין לפנינו – ואין לנו פה לאכול. כי מצות ה' למשה כתובה לפנינו, והמעשה אשר עשה לא נעלם מנגד עינינו – ומחרון אף ה' ישתומם לבנו. ואין אתנו פירוש על זה שישכך את האוזן ביישוב הכתובים.
שמונה פרקים להרמב"ם פרק ד: ואתה יודע שאדון הראשונים והאחרונים משה רבנו ע"ה, כבר אמר אליו השם יתברך: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל'… וחטאו הוא שנטה לצד אחד מן הקצוות ממעלת המידות, והיא: הסבלנות. כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו: 'שמעו נא המורים' דקדק עליו השם יתברך: שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס. וכגון זה באיש ההוא – חילול השם הוא. מפני שמתנועותיו ומדבריו כולם למדים והיו מקווים להגיע בהם אל הצלחת העולם הזה והעולם הבא – ואיך ייראה בו הכעס? והוא מפעולות הרע ולא יבוא כי אם מתכונות רעות.
פסחים סו,ב: אמר ריש לקיש: כל אדם שכועס – אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו… ממשה, דכתיב: 'ויקצוף על פקודי החיל', וכתיב: 'ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה, זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה' – מכלל שהתעלמה ההלכה הנכונה ממשה אודות הכשרת וטהרת כלי המלחמה.
4. משלי יח,כב: מצא אשה מצא טוב. קהלת ז,כו: ומוצא אני מר ממוות את האישה.
משלי כו,ד: אל תען כסיל כאולתו פן תשווה לו אף אתה … ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. קהלת ח,טו: ושבחתי אני את השמחה. קהלת ב,ב: ולשמחה מה זו עושה?
הסבר עממי: בפסוק הראשון נאמר 'מצא אישה' ואילו בפסוק השני 'מוצא אני'. הראשון הוא מי שמעמיד את הזולת במרכז, מקריב בשבילו ומעניק לו את מה שהוא רוצה לקבל ואז 'מצא טוב'. השני מעמיד את עצמו במרכז ואינו מסוגל להתעלות מעל מצבי הרוח שלו – ואז התוצאה שלילית ח"ו.
5. בראשית מה,כג: ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים – רש"י: שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ומדרשו אומר: גריסים של פול – ליקוטי שיחות י/159: יוסף בחר לשלוח לאביו 'יין ישן', כי בזה רמז לאביו שאף בהיותו במצרים לא אבד בטחונו בה' שעוד יתראה עם אביו, ולכן היה משומר אצלו היין משך זמן רב עד שנעשה יין ישן, בכדי שיהיה מוכן בבוא הזמן!. ומזה הוראה בעבודת כאו"א: גם כשנמצא במצב דמיצרים וגבולים של העולם – וטרדותיו הגשמיות וסביבתו מפריעים אותו מעבודת ה', אסור לו להתייאש וכו'. אלא אדרבה: להתחזק בביטחון גמור בה', שבוודאי יצליחו ענייניו הגשמיים ובאופן שלא יסתירו על ענייני התורה ומצוות שלו.
