האם ידעתם שעל פי היהדות מי שנותן צדקה – מובטח לו הצלחה כלכלית? וגם, האם צדקה היא מתנה או נדבה? שיעור מרתק על מצוות הצדקה.
בס"ד
פרשת ראה – הדרך לעשירות: איך צדקה מביאה ברכה כלכלית?
1. ועשית חג שבעות לה' אלוקיך מסת נדבת ידך אשר תיתן כאשר יברכך ה' אלוקיך … איש כמתנת ידו כברכת יהוה אלהיך אשר נתן לך.
שולחן ערוך יו"ד רמח: כל אדם חייב ליתן צדקה … ומי שנותן פחות ממה שראוי לו ליתן — בית דין כופין אותו ומכין מכת מרדות עד שייתן מה שאמדוהו ליתן, ויורדים לנכסיו בפניו ולוקחים ממנו.
2. רמב"ם מתנות עניים ז: מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני, אם הייתה יד הנותן משגת, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו… וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה, עבר בלא תעשה, שנאמר: לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.
תוספות תענית ט,א: מובא בספרי: 'עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה'. אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין? תלמוד לומר: 'את כל' – לרבות [רווחים מ]רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרוויח בו.
רמ"א יורה דעה רמט,א: ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצווה, כגון נרות לבית-הכנסת או שאר דבר מצווה, רק יתננו לעניים. רבנו הזקן סדר ברכת הנהנין יב,ט (ויסודו בש"ך וט"ז שם): והמעשר שיפריש הבן, יכול להוציא לשאר מצוות.
3. בתענית ט נאמר: רבי יוחנן ראה את הילד של ריש לקיש ואמר: פסוק לי פסוקך. אמר הילד: 'עשר תעשר', [ושאל הילד]: למה נאמר פעמיים הלשון מעשר? אמר רבי יוחנן: עשר בשביל שתתעשר … לך תנסה את ה'. שאל הילד: וכי מותר לנסות את ה'? והרי כתוב לא תנסו את ה'? אמר רבי יוחנן: חוץ מהמצווה הזו, שנאמר (מלאכי ג): הביאו את כל המעשר אל בית האוצר … ובחנוני נא בזאת … אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די.
מכתב מהרבי מלובאוויטש יא אלול תש"י: אצל הקב"ה יש שתי דרכים: דרך אחת, שקודם נותן כסף ואח"כ רואה כמה מפרישים לצדקה, ודרך שנייה, שנותנים לצדקה יותר מהאפשרי וה' אינו נשאר בעל חוב, אלא מחזיר בחשבון פי כמה חלקים … לכן בראותי את סכום הצ'ק, תמהני מה שמרחמים הנכם על הקב"ה! מה אכפת לכם שהצ'ק יהיה כזה, שהקב"ה ייתן עליו הכנסה שלא בערך?
4. פרשתנו טו: כי יהיה בך אביון מאחד אחיך … פתוח תפתח את ידך לו … נתון תיתן לו … פתוח תפתח את ידך לאחיך, לענייך ולאביונך בארצך.
אלשיך פרשתנו: הנה הוא יתברך אוהב עניים, ולמה הצריכם לעניות? אך הוא רצה לזכות את העשירים בצדקה וחלק העני נתן לעשיר יותר על חלקו. נמצא כי משל העני הוא נותן לו. וזה יאמר 'נתון תיתן' – כלומר, החלק הנתון שהוא עלי [על ה'] לעלות מזון העני – תן לו. 'ולא ירע לבבך בתתך לו' – כי משל העני הוא נותן.
ליקוטי שיחות ט/288: מהו החילוק בין 'נדבת ידך' לבין 'כמתנת ידו'? בשעה שהקב"ה בירך יהודי בעושר רב, יתכן לתבוע ממנו שייתן צדקה, כי העשיר עצמו יודע שרכושו הרב אינו שלו. זה שייך לעני (או למוסד תורה וחסד) ומונח אצלו כפיקדון בלבד. ובמילא אם הוא רק איש ישר, לא ייטול כספו של זר, אלא יעביר לצדקה את השייך לה. מה שבכל זאת צריך להשתדל הוא לתת זאת כמתנת ידו. לא בפנים זועפות, אלא בסבר פנים יפות, כפי שנותנים מתנה.
אך מי שאינו בעל רכוש רב, עלול לעשות חשבון שהכסף נצרך עבור הוצאות בניו ובני ביתו. אומרת לו התורה: תן כנדבת ידך. גם אם אינך חייב – נדב, מצד טוב לבך. והנה סדר הדברים הוא, שהתורה מתחילה עם נדבה ואחר כך ממשיכה עם מתנה. שכן כאשר יהודי נותן בתור 'נדבה', יותר מאפשרויותיו, הקב"ה מבטיח שיוכל לתת באופן של 'מתנה', ברווח ובעין יפה הוא נותן.
