בס"ד

פרשת פנחס תשפ"ו – חצי אדם-חצי מלאך: סודו של פנחס של אליהו

1. במדבר כה: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל … ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי: לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום – ספורנו: 'בריתי שלום' – ממלאך המות, כענין 'עושה שלום במרומיו'. תרגום יונתן: אעשנו מלאך קיים ויחיה לעד לבשר הגאולה באחרית הימים.

בעל הטורים: 'שלים' כתיב עם ו' קטועה … כי פנחס הוא אליהו וכתיב 'אליה' [הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא]. ו'יעקוב' מלא ו' (ראו רש"י ויקרא כו,מב על 'וזכרתי את בריתי יעקוב', כי 'יעקוב' כתוב חמש פעמים בכתיב מלא, בעוד ש"אליה" כתוב חמש פעמים בכתיב חסר). שכן יעקב נטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו. זהו 'יגל יעקב ישמח ישראל' – 'ישמח' אותיות 'משיח' שישמח לימות המשיח כשיחזור האות ו ויהא 'אליהו' שלם. 'שלום' – בגימטריא 'זהו משיח'. ילקוט שמעוני: פנחס זה אליהו. אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר (מלאכי ג) 'הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים'.

2. שופטים כא: ופינחס בן אלעזר בן אהרן עמד לפניו בימים ההם לאמר האוסף עוד לצאת למלחמה. דברי הימים א ט: ובירושלים ישבו מן בני יהודה… ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים.

יהושע ב,ד: ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו – ילקוט שמעוני: נטלה להטמינם, אמר לה פינחס, אני כהן והכהן דומה למלאך, שנאמר 'כי שפתי כהן ישמרו דעת … כי מלאך ה' צבאות הוא' והמלאך מבקש נראה מבקש אינו נראה. לכן הטמינה רק את כלב.

מלכים א יז: ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב, חי ה'… אם יהיה השנים האלה טל ומטר. מלכים ב ב: ויהי המה הלכים הלוך ודבר [אליהו ואלישע] והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים: ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד.

3. טור סימן רצה: אחרי הבדלה רגילים להזכיר את אליהו הנביא – דרישה: בערובין מג מסתפקים התנאים אם יכול אליהו לבוא בשבת, משום שאם יש איסור תחומין למעלה מעשרה טפחים אי אפשר לו לבוא, ואם אין איסור אפשר לו לבוא. לכן מזכירים במוצאי שבת אליהו, שאז זמנו לבוא בוודאי.

חתם סופר חלק ו ליקוטים צח: כשעלה אליהו בסערה השמימה, נשמתו עלתה למעלה, אבל גופו נשאר בגובה עשרה טפחים. לכן לפעמים יורדת נשמתו לבד ואילו לעתיד תתלבש בגוף ויתגלה כבשר ודם [שצריך לשנות העולם ולהכשירו לגאולה]. וכך נגלה לרבה בבית הקברות.

4. התוועדויות הרבי מליובאוויטש תשד"מ א/63: אף שנקרא בכמה שמות – אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי [כפי שאומרים בזמירות דמוצש"ק אצל אלו הנוהגים כן], הנה מכל שמותיו בוחרים בשם 'תשבי' דוקא, 'תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות'. כי בתיבת "תשבי" ישנם האותיות 'תשב', ענין התשובה, ובעניננו – להשיב ולהחזיר את ההלכה לשרשה ומקורה.

רבי נתן שפירא בהגהות על ספר הגלגולים להאריז"ל פרק נב: אליהו התשבי יפרש קושיות לעתיד, ואז יעשה שלום בין החכמים. וזה שנאמר 'הנני נותן לו בריתי' – שהיא התורה – ויעשה שלום בין החכמים. וזה זכה אליהו בשביל שאמר למשה, לא לימדתני רבינו הבועל ארמית קנאים פוגעים בו?! ומאחר שהיה מזכיר ההלכה לרבו, לכן יזכה לעתיד להיות לפה למשה ולפרש כל התורה.

מביט שער היסודות ט: הנביאים והשופטים והחכמים אשר היו בדורות העוברים וגם האבות והשבטים וממשה רבינו עד ימי התחיה, כשיחיו לא ידעו מעניני העוה"ז ממה שקרה אחרי מותם … אבל אליהו אשר היה מימות משה רבינו עד ימי יהורם [חתנו של אחאב], ידע כל מה שהיה בימיו … ומאז עד זמן הגאולה והתחיה הוא משוטט בעוה"ז בין הצדיקים והחסידים והצלת ישראל מצרותיהם על ידו ובזה הוא משיג לדעת כל עניני העולם השפל לברר וללבן כל הדברים שנסתפקו בהם חכמי הדורות ושאר הדברים הנסתרים ממנו ובזה תגמר לימוד התורה בבירור על ידו בלי שום ספק.

5. ליקוטי שיחות ב/610: חילוק מהותי בין משה ואליהו (ופנחס זה אליהו), שאף שכשנולד משה התמלא הבית אורה, אבל הגילוי לא חדר בתוך הגוף הגשמי. לכן גופו טעון קבורה. אמנם אליהו פעל זיכוך בגופו הגשמי, עד שעלה בסערה השמימה עם גופו. וזה קשור עם הגאולה העתידה, שעניינה הוא 'וראו כל בשר', שהבשר הגשמי יזדכך ברמה כזו שיראה אלוקות בעצמו.