אהבת ישראל לפי הקבלה – איך אפשר לאהוב אדם אחר כמוני?

1. שולחן ערוך רבינו הזקן סימן תצג: ל"ג ימים [שנוהגים אבלות בין פסח לעצרת] יש אומרים שהם מתחילים מיום ראשון של ספירת העומר ומסיימין בל"ג בעומר, שבאותו יום מתו האחרונים של הכ"ד אלף, לפיכך נוהגין קצת להרבות בשמחה ביום זה ואין אומרים בו תחנון … ויש נוהגין אבילות ל"ג ימים שמתחילין בר"ח אייר ומסיימין ביום ראשון של הגבלה … ולכן מסתפרין ונושאין אישה משהאיר יום ראשון של ההגבלה.

2. ויקרא יט,יח: לא תקם ולא תטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'.
תוספת ברכה (הרב ברוך אפשטיין, מחבר תורה תמימה) דברים ו,ה: אהבה היא רגש הלב ורגש הלב לא יקבל צווי, כי הרגש איך שהוא כן – ולא ייכנע לכל צווי. רמב"ן: לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו את נפשו? ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולימד: חייך קודמים לחיי חברך.
שבת לא: מעשה בנוכרי שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל, קיבל אותו ואמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד – זו כל התורה כולה והשאר הוא פירוש המצווה. רש"י: 'רֵעך ורֵע אביך אל תעזוב' (משלי כז) זה הקב"ה, אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חברך על דבריך [ולכן ואהבת לרעך – קאי על הקב"ה, אותו תאהב]. לשון אחר: חברך ממש, כגון גזלה, גנבה, ניאוף ורוב המצות [החברתיות, ולכן הלל דיבר רק על המצוות הללו].

3. רמב"ן: שיאהב חברו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב … כי פעמים שיאהב אדם את רעהו … ויחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה – אבל לא שישווה אליו, אלא שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה. ולכן יצווה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו, אלא יאהב ברבות הטובה לחברו כאשר אדם עושה לנפשו … ועל כן אמר ביהונתן 'כי אהבת נפשו אהבו', בעבור שהסיר מדת הקנאה מלבו ואמר (שם כג,יז): 'ואתה תמלוך על ישראל וגו'.

4. רמב"ם תשובה ז,ג: אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול [הליצנות] ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן.
תניא פרק לב: זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן, כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלוקים חיים, בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה – ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקים. ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחווה אמתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה.
וזהו שאמר הלל הזקן על קיום מצווה זו כי זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא, כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף עד עיקרא ושרשא דכל עלמין.
דרך מצוותיך, מצוות אהבת ישראל: כמו שאין אדם רואה חוב לעצמו, דהיינו שאין הפירוש שאינו יודע כלל חובותיו, אדרבה יוכל לראות ולהבין היטב עומק פחיתותו … אבל אין החוב תופס מקום אצלו כלל להתפעל מזה וכאילו אינו רואה אותו כלל, מפני האהבה הגדולה אשר הוא אוהב את עצמו … וכך 'לחברך לא תעביד' – שלא תראה חובותיו ופשעיו, הן במילי דעלמא בדברים שבין אדם לחברו והן במילי דשמיא, אלא תהיה האהבה שלך גדולה אליו כל כך עד שתכסה על הפשעים.