העולם הערבי מונה 21 מדינות, שמשתרעות על שטח אדיר של 13 מיליון קמ"ר. מבחריין וקטאר במזרח, עד מרוקו וסהרה במערב, מסוריה בצפון, עד צ'אד בדרום. שטחה הצנוע של מדינת ישראל מסתכם ב-22.000 קמ"ר, פחות משתי עשיריות אחוז מהשטח הערבי. אנו רחוב ביבשת הענקית הזו. אבל העולם הערבי מתעקש בלהיטות, להוסיף 22,000 קמ"ר ל-13 מיליון שברשותו.
ב"וועידת ואנזה" הארורה, שדנה בהקמת "הפתרון הסופי" (היה לא תהיה), הוצגה רשימה עם כמות היהודים בכל מדינה באירופה: בברית המועצות חמישה מיליון, בפולין שני מיליון ומאתיים, בצרפת שבע מאות אלף, ובאלבניה "200 יהודים". מכונת ההשמדה שסימנה חמישה מיליון בברית המועצות, לא דילגה על מאתיים באלבניה.
המן רתח על אדם אחד: מרדכי היהודי. כל יתר העם כרעו לפניו בהכנעה. אבל המן לא מצא מרגוע מלבד "להשמיד, להרוג ולאבד את כל עם מרדכי, טף ונשים ביום אחד".
מה יסוד השנאה האנטישמית הבלתי פתורה, זו שלובשת צורה ופושטת צורה ומתרבה כמו וירוס?. תשובה עמוקה נמצאת בסיפור המגילה: המן פונה לאחשוורוש ומציע "עשרת אלפים כיכר כסף" בשכר השמדת ישראל ח"ו. המלך עונה בזלזול: "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך". קח אותם בחינם ואין צורך בתשלום.
הגמרא ממשילה (מגילה יד,א): 'למה הדבר דומה? לשני בני אדם, לאחד היה גבעה בתוך שדהו ולאחד היה חריץ, בקעה בתוך שדהו. בעל הבקעה אמר: מי ימכור את עפר הגבעה ואמלא את הבקעה? בעל הגבעה אמר: מי ימכור את הבקעה ואניח בה עפר הגבעה. פעם הזדווגו שניהם. בעל הבקעה אמר: מכור לי את הגבעה. אמר בעל הגבעה: קח אותה בחנם והלוואי'.
עם ישראל נתפס אצל אחשוורש כמו גבעה מציקה והוא ביקש לסלק אותה בתשלום. עם ישראל נתפס בעיני המן כמו בקעה ריקה והוא ביקש למלא אותה בדמים. פעם נפגשו שניהם. אמר בעל הגבעה לבעל הבקעה, קח את הגבעה בחינם ואינך צריך לשלם לי.
מה מוסיף המשל על המציאות הנוראה שמדברת בעד עצמה?. הרבי מליובאוויטש יורד אל שורש העניין (התוועדות פורים תשכה): הגוי אינו מסוגל להישאר שווה-נפש מול נוכחותו של היהודי. היהודי משדר 'משהו' ערטילאי בלתי נתפס, שמערער את שיווי המשקל של הגוי.
זו ההישרדות היהודית הנצחית, כנגד כל הסתברות היסטורית. זו ההשפעה היהודית חובקת העולם, כנגד כל הסתברות סטטיסטית. זה המוסר היהודי המוחלט, שרואה בכל אדם בודד את ערכו של עולם מלא.
הגוי מגיב בשתי דרכים. אחשוורוש השטחי ראה בנו "גבעה" מציקה, ישות זרה ומשונה שלא משתלבת בנוף הכללי. טריטוריה עצמאית שחייה על פי כללים משלה, ללא התחשבות בכללי העריצות. המן החכם ובעל השורשים לעמלק, נכד עשו ויצחק אבינו, חש כמו בקעה ריקה ו"חריץ" בלב. המן הרגיש חלול מול האמת של מרדכי.
"איש צר ואויב המן הרע הזה", מפרש המהר"ל מפראג: המן הרגיש צר וצפוף מול מרדכי. הוא חש שאין מקום למוסר המעוות שלו מול המצפון של היהודי הנצחי. הפתרון היחידי שמצא היה לסלק את מרדכי מהדרך ולהשאיר מרחב נשימה עבור הרשע.
אנו מתקרבים לחג הפסח, בו נשיר בקול: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". כיצד מזמרים על השאיפה הבלתי נגמרת לכלותנו ח"ו?
אנטישמיות היא גילוי בוהק למה שיש בנו. כנראה שהם מזהים בנו אוצר יקר, שאנו הפסקנו לראות אותו. הדבר דומה לסוחר שגנבים פורצים לביתו כל לילה והמשטרה מוזעקת. בלילה השלישי, שואל אותו השוטר: "מה אתה מחביא אצלך? אם באים כל לילה לפשפש בביתך, כנראה הם יודעים על אוצר יקר הטמון אצלך, שאתה מסרב להודות בו…".